~ הבעיה הקיימת היום בעולם ~

3# ואחרון

גיליון 662

11.9.2015

ניל דונלד וולש

www.CwG.org

מאנגלית: חמדה טלאור

עריכה לשונית: ניצה תפארת

ידידי היקרים,

זהו החלק האחרון ממאמר בן מספר חלקים אותו כתבתי... שנכתב לפני פרק זמן אך עדיין רלוונטי גם היום. אני מאמין שתרוויחו מקריאת סידרת מאמרים זו....

הייתי רוצה להציע עתה משהו ביחס להנחה המזיקה מכולן: ההנחה של הנפרדות.

המחשבה הבסיסית והיסודית כאן היא, שכל דבר ביקום נפרד מכל דבר אחר.

הבה ואראה לכם כיצד זה מסתדר עם כל מה שדובר בו כאן בכך שאשאל אתכם שאלה. האם אתם חושבים על האל? אם כן, איזה מחשבות הן אלה? האם אתם חושבים שיש אל? אם כן, מה אתם חושבים שזה האל? חבר בשמים? הורה אוהב אך קשוח? מישהו לפחד ממנו? מישהו לאהוב? שניהם?

מה שלא תהיה מחשבתכם, אם אתם חושבים שיש בכלל אל, אני הולך להתערב שקיימת מחשבה אחת המשותפת למיליארדי אנשים אחרים. אני יכול לטעות, אתם עשויים להיות אחד מהיוצאים מהכלל המעטים המוכיחים את הכלל, אך אם אינכם, אם אתם מאמצים את ההשקפה של הרוב המוחלט, המחשבה שאתם חולקים עם מיליארדים של אנשים אחרים הינה: האל נפרד מאתנו.

רוב האנשים בעולם דבקים במה שאני מכנה 'תיאולוגיות הנפרדות'. השם שנתתי לאל בתיאולוגיה זו הוא: אנכונש. זה ראשי תיבות:   אני נמצא כאן ואתם נמצאים שם.

זה שם בר תוקף כמו כל שם אחר שהאנושות המציאה, כולל אללה, ברהמין, אלוהים, יהוה או קרישנה, והוא מתאר הרבה יותר את התפישה הממשית בה אוחזים רוב האנושיים. הדת אינה ידועה כיוצרת הסכמה רווחת בין האנשים, אולם למרות כל מה שהדתות אינן מסכימות עליו בלהט, רובן מסכימות על כך שהאל אומר: "אני נמצא כאן ואתם נמצאים שם."

והאל מוסיף: "אתם יכולים לבוא לכאן, אם כך תרצו, אולם עליכם לעשות לשם כך מספר דברים." ואז תובע האל רשימה של דרישות. רשימה זו פורשה ע"י אנשים רבים בדרכים רבות ושונות, ואותן דרכים שונות נקראות לפעמים: דתות.

יש רק רשימה אחת, טוענת כל אחת מהדתות, ובל נתבלבל ונחשוב שיש רשימות רבות ובל נסתבך ע"י רשימות כוזבות המפורסמות ע"י האחרים על מנת שנבחר ברשימה שגויה. שכן אם נבחר ברשימה שגויה, נהיה נידונים לאש הגיהינום הנצחית. זהו העונש שהאל מטיל על שגיאה בהבנה. ניתן לראות, אם כן, שהסיכון גדול מאוד.

 תיאור זה של התיאולוגיות האנושיות הינו פשטני עד לקיצוניות, אך הוא אינו רחוק מלהיות סיכום מדויק, גם אם בסיסי מאוד, של האמונות של הרבה – למעשה של הרוב – של המין שלנו. ואמונות אלה הורגות אותנו.

תיאולוגית הנפרדות – הערצת האל  אנכונש -  תמשיך, אם היא תמשיך לשלוט באמונה על פני הפלנטה, להאט באופן דרמטי את התפתחות המין שלנו. שכן אם תיאולוגית הנפרדות הינה חלון דרכו האנשים מסתכלים על השינויים המתרחשים עתה, ואשר ימשיכו להתרחש בעולמנו, הם יקראו לשינויים אלה "רצון האל" או "עונש מהאל", ולכן הם יסרבו לעשות משהו ביחס אליהם – שלא לדבר על השתתפות ביצירתם. ללא ספק דבר זה ימשיך להאט את התפתחותנו.

אנשים רבים מאמינים עתה שבעוד שהאל בעצם הינו "שם" ואנו "כאן", לעתים הוא מגיע "לכאן" על מנת ללמד אותנו שיעור. וכך מתערב האל בחיי האנושיים ומעניש אותנו על חטאינו, וגורם לנו לשלם עבור העברות, או לעשות את אשר נחוץ [כולל לגרום סבל לאנושות] על מנת להחזיר לכנו את סדר הדברים הטבעי ולהביא את מה שנכון לאיזון נכון עם מה שאינו נכון.

עם פילוסופיה זו, כל הדברים השליליים אשר התרחשו על פני האדמה – החל ממגפת האיידס להתגברות האלימות, להשפלת המבנה החברתי, לכרסום והרס של המוסר הקולקטיבי, ועד מגפת העוני המשתוללת המייסרת מיליונים – כולם הינם סימנים לחרון האל. אלה הם עונשים ממעל, הנגרמים כתוצאה מהתגברות ההתנהגות המרושעת של האנושות.

והגרוע מכול עוד עתיד להגיע. האל הולך לשוב בפעם האחרונה ליישב את הדברים, לכנס את הטובים והמוסריים ולהשאיר מאחור את הרעים והספקנים, ואז להרוס את כדור הארץ ואת כל החיים הפיזיים שעליו.

אמונה זו באל אשר "נמצא שם" ואשר רוצה וצריך, או משתוקק, או דורש משהו מאלה מאתנו "הנמצאים כאן", ואשר מעניש אותנו [ומן הסתם עייף עכשיו מכל זה ולכן הוא מוכן להרוס אותנו] כאשר אינו מקבל את אשר רוצה, צריך, משתוקק, או דורש, ודבר זה מאפשר לחלק מהאנושיים להעניק לעצמם את הסמכות המוסרית להטיל עונש משלהם על אלה המתעלמים מאשר אותם בני אנוש רואים כמילת האל וממרים את אשר הם הגדירו כדרישותיו ומצוותיו.

בני אדם אלה מדמיינים, מבינים ומצהירים שהם פועלים בשם האל בעודם מפעילים את המתג של הכסא החשמלי, או שולחים אנשים ל- 20 שנה לשהות מאחורי סורג ובריח, או משתמשים ב"אלוהים נתן לי סמכות" בכל דרך אחרת שהם הורו לנו לעשות, כגמול על החטאים שהאחרים ביצעו.

אולם זה הולך הרבה יותר רחוק מאשר רעיונות פשטניים של פשע ועונש. רעיון זה מאפשר לאנושיים להטיס מטוסים אל תוך בנינים, להרוג אלפי אזרחים חפים תוך השמעת קריאות בלתי פוסקות של "האל הוא גדול!" זה הדבר המאפשר לבני האנוש להכות כאמצעי מנע באומה שהם דמיינו שתכה בהם אם הם לא יתקפו אותה קודם, תוך שימוש בנשק של הרס המוני בחיפוש אחר נשק להרס המוני שלא היה שם, בהורגם אלפי אזרחים חפים באמצעות פצצות ששילמו עבורך במטבעות כסף עליהן כתוב: "אנו בוטחים באל."

אילו חשבנו שאנו עושים דברים אלה לאל, ברור שלעולם לא היינו עושים אותם. אך אין שום דבר שיגרום לנו לחשוב דבר כזה למעט הרעיון ש'אנו והאל אחד הם', ושרעיון זה הינו תועבה למיליונים; בקיצור, רעיון מרחיק לכת שהרוב הגדול של בני האנוש דחה. הוא אינו מתאים לתפישה הקודמת שלנו. רובה של האנושות נשאר שקוע בתקיפות בתיאולוגית הנפרדות שלו.

אולי זה לא היה כל כך גרוע אם זה רק היה מייצר את הדתות השונות. אולם הרעיון של נפרדות מהאלוהות שצץ מתיאולוגית הנפרדות האנושית יוצר הרבה יותר מכך. הוא יוצר קוסמולוגיה [חקר היקום – חמדה] של נפרדות. דהיינו, דרך קוסמולוגית להסתכל על כל החיים אשר מאמינים שכל דבר נפרד מכל דבר אחר. וקוסמולוגיה של נפרדות יוצרת פסיכולוגיה של נפרדות. דהיינו,  אמונה פסיכולוגית של מקומנו בתכנית של הדברים הממקמים את הפרט במרכז השיקולים. ופסיכולוגית נפרדות יוצרת סוציולוגיה של נפרדות. דהיינו, דרך להפוך לחברתי זה עם זה ממקום של נפרדות במקום של שלמות או אחדות; דרך של פעולה הדדית המצהירה על כך שהעניין האישי הינו דבר נפרד – או לפחות נמצא במקום הראשון. וסוציולוגיה של נפרדות יוצרת פתולוגיה של נפרדות. דהיינו, התנהגות פתולוגית של הרס עצמי – ויש ראיות לכך באופן אישי וקולקטיבי בכל העולם כולו.

וכך הופכת השאלה להיות, כמה זמן נוכל לשרוד מתוך המחשבה שאנו יחידות נפרדות, החיות כקולקטיב אולם לא כאחד? כמה זמן נוכל לשרוד מתוך מחשבה שאנו הוויות יחידניות, במקום שאנו הוויה אחת?

אם היה שינוי אחד בגישה האנושית לחיים שהיה מועיל לנו עתה יותר מכל – שהיה יותר חיוני, יותר חשוב, יותר נחוץ, עוצמתי, ואשר היה בעל יכולת שינוי  גדולה יותר מכל דבר אחר – זה היה לשנות את אמונתנו ביחס לנפרדות מהאל. ואז, בנפרדות שלנו זה מזה. אנו מדברים כאן על תנועה מאסיבית אל תוך חיים בסיפור תרבות חדש המתחיל בתיאור מלא חיים של אחדותנו החיונית.

דמיינו מה מסר כזה היה יוצר בחיי ילדינו.

העצוב הוא, שאנו מפחדים ללמד אחדות כעקרון של החיים. למעשה אנו מבוהלים מהרעיון. מדוע? משום שאנו חושבים שאחדות פירושה זהות, שדמיון מבטל אינדיבידואליות, ושכאשר נאבד את האינדיבידואליות נאבד את העצמי.

להכרה נראה הדבר כעניין של הישרדות. בהכרה שלי יושב, שעבורי, על מנת לשרוד כישות הערה לעצמה, עלי לדעת מי אני. עבורי לדעת מי אני, עלי להיות שונה ממך ומכל דבר אחר. עבורי להיות שונה ממך ומכל דבר אחר, עלי להיות נפרד ממך ומכל דבר אחר.

אולם אינדיבידואליות אינה מצריכה נפרדות, ושוני אינו צריך ליצור חלוקה, יותר מאשר שעל האצבעות שלנו להיות נפרדות מהיד על מנת שתהיינה נפרדות זו מזו ומאוד אינדיבידואליות.

האצבעות שלכם הן חלק מהגוף, לכן הן כולן אתם, כפי שכולנו חלק מגוף האל, ולכן, כולנו אל.

זו התשובה לשאלה: "מה איננו מבינים לאשורו? מה עלינו להבין על מנת שזה ישנה את הכול?"

מה שאיננו מבינים לאשורו יכול להסתכם בשתי מילים: כולנו אחד.

אמצו את הרעיון, הפכו אותו לרעיון המפעיל, העבירו אותו לפוליטיקאים, לכלכלנים, לדתות, לחינוך, ולכל רעיון של החברה האנושית, וראו איך ניצור את המרומים על פני האדמה בדור אחד.

אנו נמצאים דור אחד לפני גן העדן. כל שעלינו לעשות הוא לשנות את ההכרה ביחד למספר קטן של דברים – ובמיוחד ביחס לדבר זה.

 באהבה,

להענקת תמורה