~ הבעיה הקיימת היום בעולם ~

2#

גיליון 661

4.9.2015

ניל דונלד וולש

www.CwG.org

מאנגלית: חמדה טלאור

עריכה לשונית: ניצה תפארת

ידידי היקרים,

זהו חלק שני ממאמר בן מספר חלקים אותו כתבתי... שנכתב לפני פרק זמן אך עדיין רלוונטי גם היום. אני מאמין שתרוויחו מקריאת סידרת מאמרים זו....

ובכן, חשבנו שהבעיות שלנו חייבות להיות כלכליות, ואז חיפשנו דרך להשתמש בעוצמה הכלכלית על מנת ליצור את הפתרונות. זרקנו כסף לעבר הבעיות, בצורה של מענקים, סיוע, תרומות, נדבות, תכניות ועזרה מכל סוג. גם עיכבנו כספים מהבעיה, בצורה של סנקציות וחרמות, עונשים, החרמות והגבלות מכל סוג. עשינו את כל שאנו יודעים תוך שימוש בכסף שלנו בעודנו מערבבים יכולות [למעט, אולי, פשוט לחלוק...] אך אף פתרון מתמשך לא נראה באופק.

ואז חשבנו שהבעיות שלנו חייבות להיות בעיות צבאיות, וכך חיפשנו דרך להשתמש בכוחות הצבא על מנת ליצור פתרונות. ירינו לעברן כדורים, זרקנו פצצות ופוצצנו אותן לרסיסים, בעודנו מחפשים דרך לנפץ את הדרך לשלום. עשינו כל אשר אנו יודעים תוך שימוש בכל עוצמת הידע בהפעלת הנשק [למעט, אולי, פשוט להנהיג בעדינות..] אך אף פתרון ארוך טווח לא נוצר לבעיות שיש לאנושות.

שוב ושוב עברנו דרך מסלול זה. שוב ושוב ניסינו למצוא פתרונות בדרכים אלה. שוב ושוב נכשלנו.

עתה, בעודנו מתקרבים לאמצעו של הרבע הראשון של המאה העשרים ואחת, איננו יכולים לברוח יותר מהשאלה המתמידה. שאלה שכל אדם הגיוני חייב לשאול, אם אנו מחשיבים עצמנו ומצהירים שאנו זן מתפתח.

כיצד יתכן הדבר ש- 6.9 מיליארד אנשים רוצים משהו ואינם מסוגלים להשיגו?

יש האומרים שלא כולם רוצים את אותו הדבר, ושזו הבעיה. אולם אני חושב שלכאורה  זה טיעון נכון. בטוח שכולם רוצים חיים טובים. ללא ספק אנו רוצים שלום [אם איננו חושבים שעלינו לוותר עליו על מנת שיהיו לנו חיים טובים]. לבטח כולם רוצים הזדמנות. כולנו חולים על שפע ושגשוג. כולנו משתוקקים לביטוי עצמי. אנו חותרים למילוי הפוטנציאל שלנו. אנו משתוקקים לשמחה פנימית שקטה. בוודאי שכולנו מקווים לאושר.

בצער רב ובאופן מפתיע, לא הצלחנו ליצור אף אחת מתוצאות אלה עבור רוב האנשים בעולם. למעשה, הצלחנו רק עבור אחוז קטנטן. וזאת גם לאחר שאנו מנסים כבר למעלה מאלף שנה.

אלוהים אדירים, אפילו לא מצאנו דרך לעשות את הדבר הפשוט ביותר: להסתדר. קודם כל עם עצמנו ואז זה עם זה, ואז עם הפלנטה, ולבסוף עם האל. אפילו לא למדנו כיצד לחיות יחדיו מבלי להרוג זה את זה.

ואז אנו תוהים:

האם יתכן שיש משהו שאיננו מבינים לעומק, ההבנה כלשהי אשר תשנה את הכול?

התשובה עבור כל אדם חושב חייבת להיות כן. חייבים להיות נתונים עליהם דילגנו. חייב להיות מידע שחסר לנו – או שלא שמנו אליו לב. אך מה זה יכול להיות? מה איננו מבינים? מה המידע המפוספס?

אה, זו התשובה אשר התחמקה מהאנושות במשך מאות בשנים. לא, במשך אלף שנה.

אולם עתה, בעודנו מתקרבים לזמן ההתגלות שלנו, אולי נראה, סוף סוף, את התשובה. נראה שסוף סוף אנו מזהים שבמהות, הבעיה איננה בעיה פוליטית, זו אינה בעיה כלכלית, ובטח שזו אינה בעיה צבאית. חלקנו – חלק שהולך וגדל מאתנו – מבחינים שהבעיה הניצבת עתה בפני האנושות הינה בעיה רוחנית... וניתן לפתור אותה באמצעים רוחניים בלבד.

הגענו למסקנה זו לא במהירות ולא במקרה. בדיוק ההפך. השתמשנו בשיטתיות, כפי שכבר ציינתי, בכל  תרגיל פוליטי, השתמשנו בכל לחץ כלכלי, כפינו כל אמצעי צבאי אותו יכולנו להמציא על מנת ליצור עבור הזן שלנו את אשר כולנו אומרים שאנו רוצים.

אף אחת מגישות אלה לא עבדה. ואני מדגיש שוב, אף אחת מהן.

בפעם האחרונה, בבקשה, על מנת שזה ייצרב...?

אף – אחד – מהפתרונות – לא – עבד.

נטייה זו שלנו להשתמש בהם שוב ושוב ושוב תוך ציפייה לקבל תוצאה שונה, הינה ההגדרה הקלאסית של חוסר שפיות. הייתכן שהגיע הזמן לנסות פתרון שונה? הייתכן שהגיע הזמן להשתמש בגישה שונה?

כן, ברור. כל המינים האינטליגנטים היו מגיעים למסקנה זו. לבטח אנו יכולים לראות בעצמנו זבוב המוטח בזכוכית. בוודאי שאנו יכולים למצוא בתוכנו את המודעת לכך שחייב להיות מוצא אחר מהמקום בו אנו נמצאים.

אכן יש.

שמו – רוחניות, שהינו ביטוי פשוט בן 3 הברות המתייחס לאמונות הקדושות ביותר שלנו. "אמונותינו" יוצרות את התנהגותנו. האמונות הינן המחשבות וההבנות, השכנועים והמושגים שאימצנו ושיבצנו עמוק בתוכנו, המתייחסים לאמת ביחס לחיים, ביחס לאל, ביחס למי שאנחנו והסיבה והמטרה להיותנו כאן, ביחס למערכות היחסים שלנו זה עם זה, ביחס לאופן בו החיים מתפקדים, וביחס למטרה העליונה של כל זה.

אמונות אלה יוצרות את הבסיס לכל דבר שאנו חושבים, אומרים ועושים. הן מתדלקות את הכלכלה, הפוליטיקה, מערכות היחסים, ואת ההידברות עם עצמנו וזה עם זה. הן מתדלקות את מנוע החיים; וזה לוקח אותנו בדיוק למקום אליו אנו הולכים.

מאין מגיעות אותן אמונות? בהתחלה מהורינו. אחר כך מהמשפחה, מהשבט, מהחמולה, מהגזע – או התרבות, מהמורים, מהדוגמא של המבוגרים, מהדתות והפילוסופיות שלהן, מההיסטוריה שלנו, וכן, מאמצעי התקשורת. ומאחר והן הגיעו אלינו מכאלה מקורות חשובים, מרשימים, משמעותיים, ובמקרים מסוימים הינם קדושים ומושא להערצה, אנו מוצאים עצמנו תקועים במקום לא רגיל. זה אינו המקום בו אנו מוצאים עצמנו בשום נושא אחר בחיינו הקולקטיביים.

בכל נושא אחר במאמץ האנושי, יש משהו שהיינו מוכנים לעשות ואשר גרם לאותם מאמצים להיות פוריים, יצרניים, ומועילים במידה עצומה.

עשינו זאת במדע, וזה הצמיח תגליות יוצאות מהכלל. ברפואה עשינו זאת וזה הוליד ניסים מדהימים. בטכנולוגיה עשינו זאת וזה הפיק התקדמות עוצרת נשימה. יחד עם זאת בנושא האחרון, רובנו סירבו בהחלטיות לעשות זאת.

בנושא האמונות, סירב הרוב בהחלטיות להטיל ספק ביחס להנחה המקורית.  

אנו הולכים להיצמד בכל תוקף לרעיון המקורי ולגרסת העבודה הראשונה של הדברים, ולא משנה מה שקורה.

אילו עשינו זאת ברפואה, היינו מנסים היום לעשות ניתוח מוח בעזרת אבן מחודדת מאוד. אילו עשינו זאת בטכנולוגיה, היינו מנסים להשיק לווין תקשורת באמצעות מקל של דינמיט. אילו עשינו זאת במדע, היינו מתאמצים לפרום את מסתוריות היקום באמצעות חשבונייה.

עלינו לעשות עם האמונות שלנו את אשר עשינו עם כל נושא אחר של האינטראקציה האנושית. עלינו לחדול לנסות לפתור בעיות מודרניות באמצעות כלים עתיקים. האמונות שלנו הינן כלים, אולי יותר מהידוע לנו או מאשר אנו מבינים, ועלינו לבחון קודם כל את ההנחות עליהן מבוססות האמונות.

הייתי רוצה להציע עתה משהו ביחס להנחה המזיקה מכולן: ההנחה של הנפרדות.

המשך בשבוע הבא...

אהבה וחיבוקים,

להענקת תמורה