.jpg)
הסיפור של כל אחד
גיליון 854
24.5.2019
ניל דונלד וולש
מאנגלית: חמדה טלאור
עריכה לשונית: ניצה תפארת
אגרת מניל
היי לכולם...
בשבוע שעבר אמרתי שכל חיי חיפשתי את החוויה הקדושה. כל חיי ידעתי שהחוויה הקדושה תתגלה לכל אחד: כל דבר ביחס לאל, כל דבר ביחס לחיים, וכל דבר הקשור בי. השאלה היחידה עבורי היתה, מהי החוויה הקדושה, והיכן יש ביכולתי למצאה?
ואז סיפרתי איך התחיל החיפוש שלי... בביה"ס הקתולי של ילדותי. עד אשר הורי שלחו אותי לאותו בי"ס, מעולם לא היה לי ספק שאם ברצוני שהאל יהיה קרוב אלי, כל שעלי לעשות הוא לקרוא לו. הוא תמיד שם, אמרה לי אמי, ואני האמנתי לה.
כאשר הגעתי לסנט. איגנציוס והנזירות סיפרו לי, טוב, שזה לא בדיוק כך. האל רוצה לבוא אלי בכל פעם שאני פונה אליו, הן הבטיחו לי, אך נשמה שאינה טהורה אינה יכולה ל'קבלו.
למי יש נשמה לא טהורה? שאלתי. לכולנו, הן אמרו לי. לכולנו יש נשמה לא טהורה. אף אחד מאתנו אינו ראוי לקבל את האל לחייו.
איך ניתן להפוך להיות ראויים? רציתי לדעת באופן נואש. ואני חשבתי שהאל תמיד יבוא אלינו. בעצם, אמי למדה אותי שהאל תמיד נמצא אתנו, וכל שהיה עלינו לעשות על מנת לקבל את עזרתו ואת ברכתו בכל רגע היה לפנות אל האל שתמיד נמצא שם, והעזרה תגיע. עתה למדו אותי: "ובכן, לא בדיוק..."
היה עלי להיות ראוי לקבל את האל תחת קורתי. והבעיה היתה שנולדתי בלתי ראוי. היה זה בסנט. איגנציוס שלמדתי על החטא הקדמון, ועל האופן בו הייתי חוטא על בסיס יומי, ועל כך שהאל אינו יכול להגיע אל נשמתי אם אני חוטא, אך אל ייאוש, שכן האל יכול לסלוח לי על חטאי, ואז לבוא אל נשמתי – אך קודם עלי להתוודות עליהם.
האל אינו יכול לסלוח על חטאים שלא נעשה לגביהם ווידוי. וכך נולד טקס הווידוי על ידי הקדוש מכול בכנסיה הקתולית, כדרך למחילה, ובסופו של דבר, ישועה.
למדו אותי שלחם ויין רגילים הפכו להיות הגוף והדם של ישו ברגע הקדוש [טקס ונקודת השיא בכל מיסה קתולית], כאשר התרחש הנס של ההמרה [האמונה שלחם ויין הקודש הופכים לבשרו ודמו של ישו], שהינו השלב הראשון בפולחן של הסעודה הקדושה.
וידוי, כפי שאתם יכולים עתה לראות, הפך לפתע דבר מאוד חשוב עבורי. הלכתי לווידוי תכופות ככל שיכולתי, על מנת לוודא שאין חטאים על נשמתי, למקרה שהמוות יקיש על דלתי.
כילד, דבר זה הכניס אותי למתח. אתם יכולים לחשוב שאני מתלוצץ, או מגזים מעט, אך אני לא. אני זוכר בבירור שהייתי מפוחד ללכת לישון בלילה, במיוחד כאשר ידעתי שבאותו יום הייתי ילד רע באופן מיוחד.
אם התחצפתי אל אמי, רבתי עם אחי, או בדרך אחרת כלשהי התנהגתי באופן בלתי הולם, התפללתי ברצינות בעודי עוצם בחוזקה את עיניי המפוחדות.
'אני משכיב עצמי לישון עתה, אני מתפלל לאלוהים שישמור את נשמתי. ואם אמות לפני שאתעורר, אני מתפלל שהאל ייקח את נשמתי'.
קיוויתי שרצינותי תזכה אותי במה שהתנהגותי לא זיכתה אותי.
אני חולק את סיפורי האישי מסיבה. החיפוש אחר האל, אחר החוויה הקדושה, מתנהל כבר במשך מאות רבות על פני כל הפלנטה. מדהימה העובדה שקיימות דרכים רבות בהן המבוגרים והמורים שלנו מיקמו אותנו. אני רוצה שתכירו את דרכי, על מנת שתהיה לכם דוגמא אחת לכמה שאנחנו מקשים על עצמנו – כולנו, האנושיים על פני כדור הארץ – להגיע אל האלוהים, למצוא אותו, להתיידד עם אלוהים ולהיכנס עמו לאחדות.
בשבוע הבא, הסיפור שלי ימשיך. בסופו של דבר, הוא מתמזג אל תוך הסיפור של כל אחד. יום אחד אכתוב ספר בעל הכותרת הזו. 'הסיפור של כל אחד' אשר יספר את הסיפור של המסע של כולנו, בעודנו מחפשים על מנת למצוא ולחוות את אשר אנו יודעים בלבנו שהינה האמת: שאלוהים קיים ושאלוהים לעולם לא יעזוב אותנו או ירשיע אותנו לעינוי בלתי פוסק או, שאכן תהיה לו תשוקה לפגוע בנו בכל דרך שהיא.
הצטרפו אלינו בשבוע הבא בעוד הסיפור הזה: החוויה הקדושה, ימשיך.
אהבה וחיבוקים,.gif)
