~ משימת החיים ~

מסר מניל דונלד וולש

נכתב 17.9.2011

פורסם במסרים – 3.2.2012

http://www.cwg.org/

שיחות עם אלוהים לימד אותי, שמה שקורה בחיי אינו רק מסע משום מקום לשום מקום. זהו תהליך. החיים הינם תהליך. זהו תהליך בעל מטרה ומשמעות. זהו תפקוד היקום. זו פעולה עכשווית של פעילות נצחית. אינני גרגיר אבק קטן לאין סוף הנמצא על הרצפה הקוסמית, גרגיר שלא שווה לראותו, ובטח שלא לחגוג אותו. אני גדול וחשוב, וכן, אפילו חלק מפואר של ביטוי שנמשך לנצח של האלוהות.

שיחות עם אלוהים לימד אותי אף שהאל סולח לי לחלוטין ובאופן מוחלט על ה"עברות" שלי – אותן הוא רואה כ"שגיאות" בלבד, כ"אי- הבנה", בעצם כ"טעויות", מחזיק אותי בעריסת אהבתו, מחבק אותי בחום חמלתו והבנתו העמוקה, מעודד אותי ונותן לי כוח לנוע קדימה במטרת חיי: להכיר עצמי כמי שאני באמת, ולחוות זאת.

בדרך זו חווה האל את עצמו... וזו הדרך היחידה בה הוא יכול לעשות זאת.

התבהר לי, שכל אחד מאתנו מאמץ לעצמו משימה. דהיינו, ישנה "משימה" אחת [אם אוכל להשתמש במילה] אותה אנו נותנים לעצמנו בכל תקופת חיים. [הו כן, יש לנו תקופות חיים רבו. למעשה מדובר במספר אינסופי.] כל משימה מאפשרת לנו לבטא ולחוות היבטים נוספים של האלוהות.

משימתי לתקופת חיים זו, כפי שהתבהר, הינה פשוטה: להחזיר לאנשים את עצמם, ולשנות את דעת העולם ביחס לאל. בגדול זו המשימה של כולנו וכל אחד משחק בזאת באופן הטבעי והמושלם עבורו בכל תקופת חיים.

ניתנת לנו המתנה של שמחת האל ושלוות האל בלבנו, ומוצעת לנו הזמנה לחלוק זאת עם כל אדם שבחייו אנו נוגעים – מבלי להתחשב בדברים החיצוניים שלעתים נראה שהם מונעים מאתנו לעשות זאת.

למדתי על נסיבות החיים. המצבים שלהם, האירועים והחוויות, נשלחו אלי כהזדמנויות לעשות זאת. כל רגע – אפילו [ובמיוחד] הרגע הגרוע שביניהם – הינו מתנה, הוא יוצר שדה של הקשר שבו אני יכול לבחור כיצד ברצוני לחוות את עצמי, ולהחליט איזה חלק מאותה חוויה פנימית אבטא בצורה הפיזית. וכך מודה אני לאל על כל התגשמות בחיים המייצרת את אותו שדה של הקשר. לא אשפוט ולא אגנה.

עבורי חיים ללא שיפוט הינם החלק הקשה ביותר, אך זו ההתחלה של החוויה הקדושה, וכאשר התבוננתי בעומק חיי התבהר לי שעל מנת שאוכל לחוש את האהבה הסובבת אותי, יהיה על אנשים רבים לחיות מבלי לשפוט אותי. וכך הדבר היחיד שיש ביכולתי לעשות בתמורה לברכה יוצאת מהכלל הזו הוא להציע את אותו דבר בתמורה, ולחיות מבלי לשפוט אחרים. מי, אם כן, יהיה הראשון מבינינו שישליך את האבן הראשונה?

המחשבה נותנת החופש הבאה גורמת לי לחוש נמרץ: כולם סולחים לי - האל ואלה שאוהבים אותי. עתה אני בוחר אף לסלוח לעצמי, ובכך לשהות במקום מלא שמחה של יצירה מתעוררת. שכן שום דבר טוב לא נוצר מתוך אשמה, וכל הדברים הנפלאים בוקעים משמחה.

איזו שמחה הם החיים האלה, עם כל העצב והכאב שבהם, החיכוכים והעבודה הקשה, המבחנים והמכשולים. איזה אושר לחיות ולחוות כל זאת, ולהיות מסוגל לבחור איזה חלק להפנים ולכנותו שלי. להיות בעל הבחירה הזו ולחוות זאת, הינה החוויה הקדושה.

חיבוקים ואהבה,

להענקת תמורה