.jpg)
החלפת 'גילויים' ב'החלטות'
גיליון 837
25.1.19
ניל דונלד וולש
מאנגלית: חמדה טלאור
עריכה לשונית: ניצה תפארת
אגרת מניל
היי לכולם...
בשבוע שעבר הבטחתי שבגליון הנוכחי נחקור את התנועה למאסטריות: החלפת גילוי בהחלטה.
הבחנתי שפעמים רבות אנשים רוחניים חשים שהחיים הינם תהליך של גילוי. ממש בשבוע שעבר כתב לי מישהו על אתגר אישי שעמד בפניו, והוא סיים את מכתבו במילים: "טוב, עלינו פשוט להמתין ולראות מה מכין לנו האל."
אני יודע שמן הסתם הוא אמר זאת כמטבע לשון, אך אני יודע גם שישנם רבים אחרים אשר אכן חושבים שהאל באמת "מכין" משהו לחייהם. אני רואה שלחלק מהאנשים קשה לקבל את העובדה שהאל אינו מכין עבורם דבר. לא במובן המסוים אליו הם מתכוונים.
כן, לאל יש רצון עבורנו, אך אין לו תכנית בשבילנו. ב'שיחות עם אלוהים' משתמש האל באנלוגיה של הורה השולח את ילדיו לשחק בחצר. האם אכפת לה באיזה משחק בוחרים הילדים? לא. הם יכולים לשחק מחבואים, מחניים, כדורגל, או כל דבר אחר המשעשע אותם. האמא אינה עומדת בדלת ואינה מכתיבה להם מה עליהם לעשות – בטח לא באיזה אופן יעשו זאת.
כל חפצה של האם הוא שיהיה לילדים כיף, ו... היא מוודאת שהם יודעים שאם הם נפגעים באופן כלשהו והם זקוקים לעזרה, היא נמצאת שם עבורם, במרחק קריאה.
וקיימת אמת שנייה, אפילו גדולה יותר.
ובכן, עתה אנו יודעים שהאל אינו "מכין" משהו מסוים עבורנו. אולם הגילויים של 'שיחות עם אלוהים' ממשיכים. 'שיחות עם אלוהים' אומר לנו משהו מדהים למדי: איננו צריכים ללמוד דבר, אנו רק צריכים להיזכר.
בדומה לשתיל שהופך להיות עץ, אנו, כ"שתילים" אנושיים נושאים את כל הקודים התאיים להם אנו זקוקים על מנת לחיות באושר נפלא, חיים מלאים, ולבטא ולחוות מי אנו באמת. דהיינו, לבטא ולחוות את אלוהותנו. העץ הנמצא מחוץ לחלוננו לא למד דבר במהלך השנים; האלון הזה נושא בזרעים שלו את כל הידע לו הוא זקוק על מנת להפוך לעץ אדיר.
וכך הדבר הוא גם עם האנושיים. 'שיחות עם אלוהים' מכנה את ה DNA Divine Natural Awareness ובעברית: מודעותנו האלוהית הטבעית. זהו קוד, שאם נשתמש בו, הוא יוביל אותנו לבטא ולחוות אלוהות – בתוכנו, באמצעותנו, כאנחנו.
אי לכך המאסטר אינו מחפש "לגלות" שום דבר ביחס למי שהוא, או באשר למה שהאל רוצה ממנו, או ביחס למה שהאל "מכין" לו. המאסטר, ביודעו שהאל אינו רוצה ממנו שום דבר מיוחד [בדומה לאם המתבוננת מהחלון אל הילדים המשחקים], וביודעו גם שכל היבט של האלוהות שצריך היה שנחווה עצמנו כמי שאנו באמת נמצא בתוכנו מאז הלידה, אינו מחפש לגלות, אלא להחליט.
למעשה קיימת החלטה אחת בלבד
ההחלטה הניצבת בפני המאסטר הינה תמיד ולעולם אותה החלטה:
מי אני?
מי אני ביחס למה שמגיע אל חיי? מי אני בתשובה למתרחש עכשיו? מי אני ביחס לאופן בו יראה העתיד שלי?
אני מגלה את העתיד שלי, או שאני מחליט מה הוא יהיה?
'שיחות עם אלוהים' אומר ש"כל פעולה הינה פעולה של הגדרה עצמית". 'שיחות עם אלוהים' אומר גם ש"החיים אינם תהליך של גילוי, זהו תהליך של יצירה." זה אינו תפקידנו "לגלות" מי אנו באמת, עלינו "ליצור" את מי שאנו באמת.
אולם כיצד אנו יכולים ליצור את מי שאנו אם אנחנו כבר זה...? אם אנחנו כבר אלוהיים, איך ניתן לומר שאנו צריכים ליצור באופן פעיל ומרצוננו את עצמנו כהוויות אלוהיות?
אה, כן... הפרק הזה, גליון 838, תורגם כבר קודם לכן.
אהבה וחיבוקים,.gif)
