פנג שואי

אתרים מומלצים

הענקת תמורה

מפת האתר

~ מכתבים לעורך ~

[שאלת השבוע]

גיליון 449

ניל דונלד וולש

ניל היקר... אני מפוחדת ומיואשת ממה שקורה בעירי היפה מאז פרסום הגיליון הקודם שלך, ממש לפני שבוע. כמה יכול להשתנות ב- 7 ימים בלבד! אנא אמור לי, מה קורה לעולם??? ויותר חשוב, האם ישנה דרך בה נוכל להבריא את עולמנו מהאלימות המתגברת והבלתי נגמרת? באהבה ועצב… BKG לונדון

ניל מגיב

החלק העצוב בכל האירוע היה שהם קלקלו והרסו חנויות ועסקים באזור מגוריהם – וברוב המקרים היו אלה מוסדות שנוהלו על ידי מבוגרים מהקהילה שלהם. וכך, במה שנראה כמטאפורה של החיים, בעוד שהאלימות שלהם נכשלה לחלוטין להציג את הנקודה אותה רצו להבהיר, היא הצליחה לפגוע בעצמם ובאנשים אותם הם אוהבים.

נאמר שהפרעות החלו כמחאה נגד המשטרה [ראו בהמשך]... אך שריפת המבנים ובזיזת החנויות הראו רק חלק מהרעיון, אם לא נטישתו המוחלטת.

כתב של ה- BBC דבר עם כמה מהאנשים הצעירים – בנות בשנות העשרה שלהן שעמדו בצד בעוד חנויות בקרבת מקום מגוריהן עלו באש – ושאל: "מדוע הנכם נטפלים לחנויות ועסקים באזור מגוריכם?" אחת מהנערות ענתה: "אלה האנשים העשירים. הם בעלי החנויות. אנו מראים לאנשים העשירים שאנו יכולים לעשות מה שאנחנו רוצים."

ביום שלישי יצאה הודעה מלשכת ראש העיר של לונדון בה נראה שהוא מאשר שהפרעות התפשטו לאזורים רבים שאינם "קהילות שחורות ומשטרה. זה היה קשור לאנשים צעירים ולמשטרה." ההודעה הוכנה על ידי אדם העובד עם צעירים, שון ביילי, ועברה את אישור לשכת ראש העיר. "הבה לא נסתובב בכחש ונעמיד פנים שמדובר כאן במחאה הקשורה בצדק חברתי" אמר ביילי. "זהו פשע לשמו."

היום אנו מזועזעים ושואלים: מהו הדבר המאפשר לבני אנוש להצדיק שותפות באלימות מסוג זה? מה כבר יכול אדם לומר לעצמו שיכול לגרום לו לחוש בסדר ביחס למעשים אלה?

אני מאמין שזו השתקפות של ההיסטוריה התרבותית של האנושות, שאומרת שמחאה אלימה הינה דרך הולמת, ואולי הדרך היחידה, ל"הילחם חזרה" ב"מערכת" ולמחות נגד מבנה הממשלה, נגד מבנה הכלכלה ונגד דרך החיים החברתית שנראה שהיא עובדת נגד אנשים רבים, ולא בעדם.

באופן דומה, אם הממשלה, המשטרה וכל החברה בלונדון, ובעולם כולו בכלל, היו פועלים בהתאמה עם תפישת האחדות האנושית, ואם כל המערכות הממשלתיות והכלכליות היו תומכות בכל האנשים כפי שהן היו עושות בתסריט בו כולנו אחד... הפרעות בלונדון, או בכל מקום אחר, מעולם לא היו מתחילות.

אינני מסכים עם פרעות מסוג זה כדרך מחאה, אך אני מבין אותן. הן סימפטום ברור של מצב הניצב עתה בפני האנושות בכל מקום. בוושינגטון בארה"ב, העבירו לאחרונה חוק המעלה את תקרת החוב הלאומי, והתשלום עבורו יהיה בכך שמורידים את התנאים הסוציאליים של שכבת העניים ושכבת הביניים, תוך סירוב להעלות, ולו בסנט אחד, את המיסים מההכנסות הנוספות של העשירים.

עליה במיסים, אפילו בחצי אחוז, מאלה המרוויחים סכומים אדירים של כסף, יכולה היתה להכניס טריליונים – אבל לא, אנו צריכים לצמצם את התנאים הסוציאליים של העניים ואת התשלומים של קצבאות הזקנה של הקשישים.

כמה זמן חושבים בני האנוש שהתנהגות כזו יכולה להימשך?

יחד עם זאת אלימות אינה הפתרון.

כפי שאמרתי, נראה שהפרעות בלונדון הומרצו על ידי הריגתו של אדם צעיר בזמן פעילות משטרתית ביום ה' האחרון – שינוי בכיוון האירועים שכנראה שימש דלק התחלתי לרוב הדברים שקרו מאז. בכל מקרה אינני יכול לשפוט האם יריות השוטרים היו מוצדקות, אך אני יודע – כפי שכולנו יודעים – שאלימות לעולם אינה יכולה להיות תרופה נגד אלימות, וכאמרתו המפורסמת של איינשטיין: "לא ניתן לפתור בעיה בכך שמשתמשים באותה אנרגיה שיצרה אותה."

או, כפי שאמי נהגה לומר, שני דברים שגויים אינם מייצרים דבר אחד נכון, ולכן, גם אם יימצא שהמשטרה לא נהגה נכון באופן בו ניהלה את אותו מצב [האירוע נמצא עתה בחקירה], אלימות בסיטונות ובזיזה במשך ארבעת הימים שלאחר האירוע, אינם יכולים להיות שימושיים או מועילים, ובוודאי שאינם יכולים לרפא.

לומר דברים אלה נראה כהצהרה של המובן מאליו, אולם דבר זה מעלה שאלה גדולה יותר: מה כן יהיה שימושי ומרפא?

לקוראי העלונים האלה... בשבוע הבא אציע כאן את תגובתי לשאלה זו. ניתן לרפא את לונדון ואת העולם, אך על מישהו לשאול את השאלה היחידה שאיש אינו רוצה לשאול. אנא שובו לכאן בגיליון הבא שלנו, הוא יהיה אחד החשובים שהוצאנו במשך זמן רב.

ועד אז... אני שולח לכם אהבה.

ניל.

להענקת תמורה