~ שאלת השבוע ~
גיליון 447
ניל דונלד וולש
ניל היקר... תהיתי לגבי דבר מסוים. ברמה הגבוהה שלנו אנו בוחרים את האופן בו נמות. אין דבר שנעשה כאן, על פני האדמה, שהינו שגוי או שאינו משרת את הנשמה. כל דבר הינו כפי שהוא אמור להיות.
הדבר שמטריד אותי בעניין זה, הוא: מדוע הנשמה עדיין בוחרת למות, לדוגמא, מוות נוראי? מדוע האני הגבוה שלנו בוחר עימותים וסבל?
ויותר חשוב, מתי היא תחדל לבחור דברים כאלה? ואם היא תחדל לבחור בדברים כאלה, האם יחדל אז המוות לשרת את מטרת הנשמה ולכן היא תחדל להתקיים?
אך עדיין ישנם אנשים אחרים, בדיוק כמוך, המעלים את מודעותנו ועוזרים לנו להיות יותר ערים. אלה הם אנשים שמתעוררים ומבינים זאת, והם בוחרים לעזור לאחרים לעזור לעצמם. האם יתכן שחלק מסוים מהאני הגבוה עדיין בוחר את אותו דבר, עדיין בוחר סבל ומוות נוראי משום שהוא אינו מודע לעצמו אפילו ברמות הגבוהות שלו?
בתקווה שתמצא מכתב זה, שכן אני יודע שאתה מקבל מיילים רבים.
באהבה ושלום,
לודוויק
תגובתו של ניל
לודוויק היקר... אתה שואל שאלה מאוד רחומה ודואגת – ואיני יכול לתת לך תשובה "שתתאים" לכל אחד. תשובה מדויקת עבור אדם אחד עלולה לא להתאים לאחר. אינני יודע, ואיני יכול לדעת, את הסיבות המסוימות של המסע האישי של כל נשמה שהיא. מה שאני מאמין ויודע הוא, שאף אחד אינו מת בזמן, או בדרך, שהוא לא בחר. דבר זה נאמר לי ב'הביתה עם אלוהים' ואני מאמין במסר זה, שכן אם כולנו באמת היבט של האלוהות והננו בוראים עוזרים של המציאות הקולקטיבית שלנו, אין אפשרות שזה יהיה אחרת.
אני הולך להציע כאן, שלעתים נשמה עשויה לבחור מוות שלא על מנת לשרת רק את הסדר יום האישי שלה, אלא את זה של האחר – או אולי של אנשים רבים. לדוגמא, יתכן שנשמה של תינוק פעוט שמת בינקותו, באה לעולם הפיזי על מנת לשרת את הנשמות של הוריו. זוהי דרך אחת אותה אני מבין ואשר בה נשמות של אנשים משתפות פעולה בבריאת המציאות הקולקטיבית שלנו.
דומה הדבר גם כאשר נשמה מסוימת יכולה לבחור לעזוב את הביטוי הפיזי בזמן מסוים בדרך מסוימת על מנת לשרת את סדר היום של קבוצה גדולה יותר – או אפילו של האנושות כולה. אני חש בביטחון שזו בדיוק הדרך בה עשה זאת ישו. וגם, אם להשתמש בדוגמא יותר עכשווית, כך היה עם כל אלה שעזבו את העולם הפיזי ב- 9/11.
אם כך מה שאני שומע את עצמי אומר, לודוויק, הוא, שאיננו יכולים לדעת את סדר היום האישי והקדוש של נשמה אחרת – אך אנו כן יכולים לדעת שכל סדר יום של נשמה משרת את המטרה של ההתפתחות האישית והקולקטיבית. אינני מאמין, לכן, שאנשים מסוימים בוחרים בסבל ומוות נוראי משום שאינם מודעים לעצמם ברמה הגבוהה, כי אם, בעצם, בדיוק משום שהם כן מודעים.
אמונתי ביחס למי שאנו ולמה שאנו עושים כאן על פני האדמה, מזמינה אותי להסיק שברמת הנשמה אנו תמיד יודעים ובדיוק מה אנו עושים; ששום דבר אינו קורה לנו, ושהכול קורה באמצעותנו; שאין קורבנות ואין נבָלים; ושברמה הגבוהה, הכל מתוכנן באופן מושלם על מנת לתת לנו את האמצעים הכי יעילים באמצעותם נוכל להודיע ולהצהיר (כפי שעשה ישו), לברוא ולחוות, לבטא ולהפוך להיות הגרסא המפוארת הבאה שאי פעם החזקנו לגבי מי שאנו. ולאפשר אף לזולת לדעת מי שאנו.
ברצוני אף להצהיר שאני מאוד ער לכך שאני יכול לשגות כאן לחלוטין ביחס לכל זה. לכן, בבקשה, אל תאמין לאף מילה שאמרתי, אלא פשוט "מדוד זאת", ואם זה "מתאים" לך, "לבש" זאת.
אני שולח לך אהבה... ניל