~ להגדיר 'חוויה קדושה' ~


גיליון 447


ניל דונלד וולש

 
מאנגלית: חמדה טלאור
עריכה לשונית: ניצה תפארת

היי לכולם...

בשבוע שעבר הבטחתי שבגיליון זה נתבונן במה שלמדתי באמצעות שיחותיי עם אלוהים, ידידותי עם אלוהים וחוויתי בנושא האחדות עם אלוהים. הבה אתחיל דיון זה בכך שאומר שלמדתי מהי באמת חוויה קדושה. למדתי אף כיצד להיכנס לחוויה זו לפי שיקול דעת. עדיין לא למדתי כיצד להתמיד בה. אני כלל איני בטוח שאני בכלל רוצה בכך.

אסביר זאת מאוחר יותר. אני יודע שלומר 'להיות שם' נראה דבר מוזר, אולם זה יהיה נושא השיחה כאן, ואני מקווה שכל השיחה הזו תעזור לכם להתקרב לחוויה האישית שלכם, ולגלות את האמת שלכם ביחס לדברים אלה.

ברצוני להציע את ההגדרה האישית שלי ל'חוויה קדושה' על מנת שנדע על מה בדיוק אני הולך לדבר. הגדרה זו 'קפצה' לי לפתע לפני מספר שנים בזמן שהשבתי לשאלה במייל שהגיעה אלי מהאיש שלי במיין. הבה אחלוק עמכם את השאלה והתשובה, ותבינו למה אני מתכוון.

[בתחילה נראה היה שאין לשאלה כל קשר לנושא השיחה שלנו. אבל חכו. רק במהלך התגובה לשאלה צצה ההגדרה שלי ביחס ל'חוויה קדושה'.תראו מה אתם חושבים ].

היי ניל.... התלבטתי לאחרונה ביחס לפירוש של 'משימה' בעולם הפלורליסטי. למשימה היו מושאים רבים במהלך ההיסטוריה – להעביר אחרים לאמונה ה"אמיתית"; להרחיב את מלכותו של האל; לעשות צדק למסכנים ולאלה הדחוקים בשוליים, וכו'.

עולמנו נראה מאוד קְצר ראיה כאשר בני האדם מחשיבים את אמונתם כאמונה ה"אמיתית" ואת האחרים כנדונים לגהינום. מאחר ולכולנו יש תפישה שונה כלשהו באשר לפירוש המילה "אמונה", מהי האחריות של כל אדם לאנשים האחרים - הן לאנשים מדתות אחרות והן לאנשים ללא אמונה כלל?

האם עלינו לנסות להראות לאחרים את מה שאנו מחשיבים "אמיתי" או שמא עלינו רק לנסות לחלוק עם האחרים, ללמוד מהם, ולבנות חברות הדדית? מה פירוש הדבר להיות אדם מאמין – דהיינו: נוצרי, בודהיסטי, מוסלמי או אחר – בעולם פלורליסטי?

תוך על הערותיך ותובונותיך, ניל. מאט נתיק, מיין


מאט היקר... המשימה האמיתית היחידה הינה המשימה של הנשמה האינדיבידואלית. כל משימה אחרת הינה הרחבה של דבר זה. המשימה של הנשמה האינדיבידואלית הינה להכיר עצמה כפי שהיא באמת, בחוויה של עצמה. למדתי שדבר זה מושג בכך שאנו בוראים עצמנו כך. החיים אינם תהליך של גילויים, אלא תהליך של בריאה.

המכשול כאן הוא, שבמציאות אולטימטיבית לא ניתן לברוא דבר, שכן מה שתמיד היה, הווה ואי פעם יהיה - כבר נברא. אי לכך, מסתבר בסופו של דבר, שתהליך הבריאה אינו אלא תפישה. מדובר בהתבוננות במה שתמיד היה שם, בידיעה של מה שתמיד היה אמיתי, ובחוויה של 'החוויה היחידה שקיימת'. בגדול אנו מכנים זאת: אלוהים. העניין הוא, שלא ניתן לחוות את החוויה היחידה שקיימת אם היא אכן, למעשה, ה"חוויה היחידה" שישנה, שכן בהיעדר מה שאיננו, מה שישנו, אינו.

לדוגמא, בהיעדר החושך, האור אינו. בהיעדר הקור, החום אינו. בהיעדר הלמעלה, אין דבר כזה שנקרא למטה. אף אחד מדברים אלה אינו ניתן לחוויה בדרך אחרת מאשר בתנאים יחסיים. הדבר דומה אף ביחס לאל. וגם, אם כבר מדברים על זה, הדבר נכון אף לגבי הנשמה האנושית. שכן בחלקה, הנשמה האנושית הינה אל. זה היבט קדוש בעל היבט אישי של מה שהינו.

אם אין דבר בסביבה, אם אין דבר בקירבה, אין מה שהינו, ולכן לא ניתן לחוות את מה שהינו. אם אין דבר קיים, אשר אינו מה שהינו (ועל פי ההגדרה זה יהיה חייב להיות נכון), הרי שלא ניתן לחוות את מה שהינו, ואף לא כל חלק שלו. הוא יכול להיות מאוד ידוע, אך לא ניתן לחוותו. דהיינו, לא ניתן להכירו במונחים יחסיים (שזה "לחוותו" ), אלא אך ורק במונחים מוחלטים. זה מה שאמיתי במציאות של המוחלט.

זכרו תמיד:

חוויה הינה הידיעה של המוחלט במונחים יחסיים.


דיון בלתי רגיל זה ימשיך בשבוע הבא.

חיבוקים ואהבה,


 
נ.ב. החוויה הקדושה - -The Holy Experience הינו ספר באורך מלא באנגלית אותו ניתן להוריד בחינם. פרטים – בסיום גיליון 446 – לברוח מהדת.



להענקת תמורה

logo בניית אתרים