.jpg)
לא משיגים את מה שרוצים?
גיליון 847
5.4.19
ניל דונלד וולש
מאנגלית: חמדה טלאור
עריכה לשונית: ניצה תפארת
אגרת מניל...
היי לכולם...
התחלנו בסדרה של מאמרים בהם אנו מחפשים להניח רעיון הקשור לעניין של "חוק המשיכה" בתוך המסגרת של 'שיחות עם אלוהים'. לתרגיל זה אני שב אל הספר המופלא: 'מאושר יותר מאלוהים'.
היום, כפי שהבטחתי בשבוע שעבר, אנו הולכים להסתכל אל מה שיש לעשות כאשר זה "נראה כאילו" שיצירה אישית אינה עובדת. כאשר זה קורה זה משום שהאנרגיה של המשיכה הביאה לכם מה שבחרתם בשגגה במקום מה שחשבתם שבחרתם.
אילו כח הבריאה לא תמיד היה פעיל, אם התהליך לא תמיד היה עובד, היתה יכולה להיות לכם מחשבה חיובית אחת ויחידה על משהו, והתוצאה היתה תמיד מתממשת. אך התהליך עובד תמיד, לא רק בחלק מהזמן, והוא מוזן על ידי מה שחשים הכי עמוק, הכי בעקביות. לכן סביר שמחשבה בודדת חיובית בתוך סופה של רעיונות לא כל כך חיוביים, לא באמת תספק את התוצאה המיוחלת.
הטריק הוא להישאר תמיד חיוביים בתוך ים של שליליות. הטריק הוא לדעת עם מה לעשות זאת. זו טכניקה מדהימה. היא עובדת בכל פעם.
הנס שישנה את חייכם
להישאר בחיוביות כאשר מוקפים ב – או אפילו שקועים בתוך – מה שהאחרים יכולים לכנות "שליליות" קל יותר מאשר אתם חושבים. אז הנה הטריק. הנה הכלי. הנה הטכניקה המדהימה...
שימו קץ מידי לשיפוט.
"אל תשפטו על פי הנראות".
כאשר שמים קץ לשיפוט, מביאים לסופה של דרך חיים שלמה. זה אינו ענין של מה בכך. זהו שינוי משנה חיים בגישה ובהתנהגות. זהו נס.
אולם איך יוצרים נס זה? זו שאלה שכל אחד מעוניין לקבל את התשובה עליה. אנא, אם כן, שימו מאוד לב למה שאני הולך לספר לכם...
הדרך לצאת ממצב של שיפוט הינה להיכנס למצב של הכרת תודה.
זה אומר להישאר בהכרת תודה לכל תוצאה שהיא. כל תוצאה.
דהיינו לומר "תודה לאל" גם עבור אותם דברים שאתם בטוחים שלא בחרתם באופן מודע ושאין לכם ספק שאינכם מעוניינים בהם.
מישהו אמר פעם: "להיות מאושר אינו לקבל את מה שאתם רוצים, אלא לרצות את מה שקבלתם." אותו "מישהו" צדק לחלוטין.
הכרת תודה הינה הנס המרפא כל רגע של חוסר נוחות. זו הדרך המהירה ביותר לפתור חרדה, לרפא אכזבה, להחליף שליליות בחיוביות. זו הדרך הקצרה ביותר מדרך ללא מוצא חזרה לדרך הראשית. זו האנרגיה המחברת עם האל.
נסו זאת מתישהו.
בפעם הבאה שתיתקלו בתוצאה בלתי רצויה, או בחוויה בלתי רצויה, פשוט עצרו. עצרו באמצע מה שקורה. פשוט...
...עצרו.
עצמו עיניים לרגע קצר ואמרו לעצמכם בראש: "תודה אלוהים."
קחו נשימה עמוקה ואמרו שוב.
"תודה אלוהים עבור המתנה הזו, ועבור האוצר שהיא נוצרת בתוכה עבורי."
היו בטוחים שהיא אכן נוצרת בתוכה אוצר, גם אם אינכם רואים אותו כרגע. החיים יוכיחו לכם זאת, אם תתנו להם הזדמנות.
ה'ווייז של המוח'
כאשר הכרת תודה מחליפה שיפוט, שלווה תתפשט בכל הגוף, רכות תעטוף את הנשמה, חכמה תמלא את הראש. ההכרה. אפשרו להכרת התודה להחליף שיפוט וכל חווית החיים שלכם תשתנה לטובה בתוך חמש שניות.
בתוך חמש שניות.
והסיבה היא, משום שגישה זה הכול. גישה מחזירה את מהלך החיים לדרך הראשית כאשר יורדים ממנה. גישה דומה למפה של הראש. של ההכרה. היא כמו 'לוויין מיקום עולמי' של המוח.
גישה שלילית תוריד אתכם מדרך האושר. אי אפשר להימנע מכך. אין ספק שזה יתרחש, ואין זה משנה מה הבעיה. גישה חיובית תחזירכם לשלום ואושר פנימיים. שוב, אי אפשר להימנע מכך. אין ספק שזה יקרה ואין זה משנה מה הבעיה.
אולם באיזה אופן יכול אדם לעבור להכרת תודה כאשר הנסיבות או המצב הקיים הינם מסכנות מוחלטת, אומללות – או אפילו סכנת חיים?
מתוך הידיעה שכל רגע בחיים הינו הזדמנות שאין כמותה עבורכם להצהיר בתוככם, לבטא ולחוות את האלוהות הנמצאת בתוככם.
דבר זה אינו מתבהר בכך שפשוט מצהירים שיש דבר כזה שנקרא 'אנרגיית המשיכה'. את זאת יש להסביר, לא רק לחשוף.
כפי שאמרתי, הדברים שכתבתי בשבוע שעבר באים מהספר 'מאושר יותר מאלוהים'. בספר זה יש הסבר מלא על אנרגיית המשיכה.
חיבוקים ואהבה,.gif)
מכתב לניל:
ניל היקר,
בדיוק סיימתי לקרוא את הגליון האחרון והוא עזר לי מאוד. יחד עם זאת הוא גרם לי לרצות לשאול את שאלתי.
התחלתי לקרוא את הספרים 'שיחות עם אלוהים' כאשר בתי שהיום בת 15, היתה תינוקת – ואהבתי אותם מאוד – הם היו מרתקים ועזרו לי מאוד במסע שלי. אולם מאז שכחתי על מה רובם דברו – תרמתי את הספרים – 'שיחות עם אלוהים' 1,2, ו- 3 לכלא לנשים ואת הספרים של אבי תרמתי לספריה של הכנסיה. הכנסיה מאז נסגרה והספרים נעלמו ולכן אינני יכולה לחזור ולעין בהם מבלי לרכוש עוד ספרים.
הנושא שלגביו אני מבקשת הבהרה הוא – אל מי אני מדברת כאשר אני פונה אל האל אם אני האל – אם אלה אותן אנרגיות של האל ושל האל שבתוכי – ואל מי אני מתפללת. אם מה שאני חושבת עליו הוא מה שאני מקבלת בחיים – אני סוג של מרגישה שלא באמת יש לי את התמיכה שחשבתי שיש לי מהאל. טוב, השאלה לא צצה בעקבות הגליון האחרון או מהספרים – אולם ברגע שהבנתי שהאל שנמצא בתוכי הינו האל שנמצא בתוך כל אחד ובתוך האל עצמו – אינני מצליחה לגשר על הפער.
אינני בטוחה שאני מצליחה ממש להבהיר את עצמי – היו לי אין ספור שיחות על הנושא עם אנשים שחושבים כמוני המנסים לתפוש חלק מהאמת על הנושא, או לפחות מעט מהמהות שלו כך שאוכל להמשיך לחקור – אך אני פשוט אינני יודעת יותר איך או עם מי אני משוחחת או אל מי אני מתפללת. אשמח מאוד לקבל על כך הבהרות.
שולחת אור לכולם,
Dawn Weaver
ניל משיב:
Dawn היקרה,
שאלת שאלה טובה, וזו שאלה שנשאלתי כבר בעבר. בתשובה אני מספר לאנשים את העובדה שהאל הינו אחד עם הכול ועם כולם ולכן לדבר עמו הופך להיות קל יותר, לא קשה יותר.
העובדה שבבסיסו האל אינו גדול יותר מהחיים של בן האנוש אינה אומרת שאין לנו יותר אל מי להתפלל, או לשוחח, או ליצור עמו מערכת יחסים אישית. בדיוק להיפך. האל יכול להיות כל הדברים לכל האנשים, ואם אנחנו רוצים אל אישי אליו אנחנו יכולים להתפלל, אל הדומה להורה ממנו אפשר לקבל עצה, או אל מלא עוצמה ממנו אפשר לקבל תמיכה, האל יכול, ואכן ימלא את כל התפקידים האלה עבורנו.
כאל הינו כל הדברים עבור כל האנשים משום שהאל הינו כל הדברים בתוך כל האנשים.
האל הינו החיים עצמם, שהם חוויית האהבה בצורה פיזית. אני מתפלל אל האל כל הזמן. אני גם "מדבר אל עצמי" כל הזמן. לעתים תכופות אני תופס את עצמי מדבר אל עצמי... נותן לעצמו רעיונות, אומר לעצמי להירגע, שואל עצמי שאלות, וכו'. כולנו מדברים הרבה אל ההכרה שלנו. למוח שלנו. יותר מאשר אנחנו חושבים.
אני אוהב את העובדה שהאל חי בתוכי, כאני ובאמצעותי. זה אומר שהאל קרוב אלי כמו ההכרה שלי. כל שעלי לעשות זה לומר: "היי אלוהים!" והאל משיב לי. אני אפילו יכול לחוש את חיוכו בתוכי.
אל מי אני מדבר, אל מי אני מתפלל אם האל היא חלק ממני? אני עדיין מפלל לאל. האל לא איבדה את האישיות שלה רק משום שהוא הבהיר שהוא חי וקיים בתוכי כהוויה אחת. למעשה, זה בדיוק ההפך. אינני רואה או חש את האל כהוויית על "רחוקה מאוד", אלא יותר כמו "האל האישי" שהינו חלק מחיי היומיום ומחוויית כל הרגעים. כמו מישהו שנמצא לצידי בכל צעד שאני עושה בחיים.
ברכות רבות,
