.jpg)
שאלה לניל
גיליון 845
22.3.19
ניל דונלד וולש
מאנגלית: חמדה טלאור
עריכה לשונית: ניצה תפארת
ניל היקר,
האם אתה מוכן להבהיר משהו שאני מבולבלת לגביו? מעשר. במשך שנים, כאשר הייתי בכנסיה דתית מאוד נתתי מעשר, ולכן אני יודעת מה פירוש לתת מעשר. במהלך השנה האחרונה אני תורמת לפחות 10% מהכנסתי ברוטו, ברובו לטובת צמיחה רוחנית. קראתי המון דברים שונים וכולם היו עקביים בדברם על החשיבות של החזרה ליקום של לפחות 10%, אך נראה שאין תמימות דעים באשר ליעדים של אותו מעשר.
דברת גם על כך שאנו המקור למה שאנו בוחרים לחוות עוד בחיינו. ולכן, אם אני חושקת ביותר כסף בחיי, עלי לתת לאלה שיש להם פחות. האם זה חלק מהמעשר שלי, או האם זה בנוסף? אני מוכנה לתרום לטובת 'בית גידול לאנושות' [פרויקט אמריקאי שאיננו מוכר לי – חמדה], משום שברצוני לרכוש בית. שוב, האם זה צריך להיות חלק מהמעשר שלי או מעבר לו?
וגם, אם ברצוני לרכוש בית ולהודות על כך שבית זה מגיע אל חיי, באיזו מידה עלי לדייק בפרטים של הבית אותו אני רוצה? האם פירוט מדויק מגביל את האל? האם עלי להניח שהאל יודע מה הכי טוב בשבילי? האם ערפול שימושי לאל / ליקום? שוב, אני מקבלת מסרים שונים ממקורות שונים.
האל יברך אותך, ניל!
ברנדה, CA
ניל משיב:
ברנדה היקרה,
האל יברך גם אותך! את יודעת, את שואלת כמה מהשאלות היותר חשובות העוסקות ביישום מעשי בחיי ביום-יום של החוקים הרוחניים הגבוהים ביותר.
ראשית באשר למעשר. הסיבה למתן המעשר הינה הצהרה. הפגנה. בכך שאנו תורמים מעשר באופן שיטתי אנו מצהירים מהי האמת שאנו מחזיקים בה ביחס לכסף, כפי שכל החיים שלנו הינם הצהרת האמת בה אנו מחזיקים ביחס לכל דבר. האנשים היחידים שנותנים מעשר, שבאופן שיגרתי תורמים לאחרים, הינם אנשים שברור להם שיש עוד מהיכן שהכסף הזה הגיע. מתוך אותה בהירות עולה ההפגנה, ומתוך אותה הפגנה בדיוק עולה החוויה של הדבר הברור לאדם.
אין ספק שאנו חוזרים לשאלה עתיקת הימין: מה בא קודם, התרנגולת או הביצה? כאשר מדברים על חוקי היקום, או מה שאני מכנה העקרונות המטאפיזיים, ניתן לענות על השאלה. ההפגנה תמיד באה לפני החוויה. קרי, תחווי את אשר את מפגינה.
זוהי הסיבה לכך שאני אומר: "את מה שאת רוצה לעצמך, תני לאחר." אולם יש כאן מלכודת. אם עושים משהו על מנת להשיג תוצאות, [לדוגמא, לתת מעשר על מנת להביא יותר כסף לחיים], לא מייצרים את התוצאות, ולכן בעצם מוטב מראש לוותר על המעשר.
הסיבה לכך היא, שעצם הרעיון של ההצהרה שהאדם מקבל על עצמו הנו שקר: כלומר, שלמעשה אין לו את כל מה שהוא רוצה באותו רגע, ושהוא צריך ורוצה יותר. אמת נסתרת זו, מה ש'שיחות עם אלוהים' 1 מכנה: "המחשבה המובילה", היא זו אשר מייצרת את המציאות. ולכן אין זה משנה כמה תורמים, תמיד חווים ש"אין מספיק" ו"שרוצים יותר."
מאידך, אם עושים משהו המפגין שהתוצאה נוצרה כבר [לדוגמא, תורמים מעשר של 10% מההכנסה מתוך ידיעה עמוקה שתמיד יש מספיק ממנו ניתן לחלוק, שיש עוד במקום "ממנו זה הגיע"], חווים כמות גדולה יותר ויותר של אמת זו.
זכרי, אינך מייצרת את האמת, את מזהה אותה. האם זה ברור? האם זה מובן?
אין "חוק" ביקום העוסק ברמה בה יש להפגין על מנת לחוות אמת אוניברסלית. אי לכך אין תשובה לשאלתך ביחס לגודל התרומה אותה את מחזירה ליקום. בחיי האישיים, אני נותן בכל מקום ובכל הזדמנות שזה מרגיש נוח ואמתי עבורי לעשות זאת. אינני נותן על מנת ליצור "שפע". אני נותן פשוט מתוך ההבנה שהשפע כבר נוצר.
חוקים, כמו צו משפטי לתת עשרה אחוז מהרכוש הארצי, הינם עבור אלה שזקוקים לחוקים על מנת ליישם אמיתות בסיסיות ולחיים בתוך תבניות של ההבנות הבסיסיות, כמו הבנת השפע. הם מציעים קווים מנחים. המאסטרים מטילים משמעת על עצמם. מאסטרים יוצרים את הקווים המנחים של עצמם.
אם כן ברנדה, מה שזה אומר הוא, שאת יכולה לתת מה שאת בוחרת לתת מהשפע שלך. אם את רוצה להישאר במספר הקבוע והנוקשה של עשרה האחוזים, הייתי כולל במספר זה את כל מה שאת נותנת על מנת לתמוך בטוב של האחר, כולל תרומה ל'בית גידול לאנושות'. כך אני עשיתי זאת לפני מספר שנים. החלטתי על חלוקה של גודל "הטובין". לכנסייה ליד הבית: 3% מההכנסה השבועית שלי; לרשת הקסמים של הילדים [בהם ברצוני לתמוך] 2% כל שבוע; לתכנית העזרה הרפואית המקומית לעניים – 2% כל שבוע; לקרן מיוחדת למשפחות וחברים כאשר הם זקוקים לעזרה – 2% כל שבוע; לצרכים של הרגע האחרון [כמו לבית גידול לאנושות], 1% כל שבוע. והנה! אלה הם עשרת האחוזים!
בתשובה לחלק השני של שאלתך [בה את שואלת ביחס ל"ערפול"] זה שוב בערך אותו דבר. יש מורים שאומרים: "אל תגבילו את האל ואל תתנו יותר מדי פרטים". מורים אחרים אומרים: "היו ספציפיים ביחס למה שאתם בוחרים!" אני מבין את התסכול שלך. מה שאומר כאן, אם כן, ישחרר אותך מאוד. זה לא משנה.
תראי, ברנדה, זה לא שהאל יקבל את בקשתך רק אם היא תלווה בהנחיות מסוימות. זה חוזר מיד לדתות עתיקות המלמדות שיש רק דרך אחת להגיע אל האל, וכל יתר האנשים הולכים לגיהינום. לא כך. זהו שקר גדול. אותו דבר ביחס לזה.
גם לפני ששאלת, האל יודע במה את חושקת. את רוצה לדמיין משהו כללי כמו "המכונית הנכונה והמושלמת?" לכי על זה. את רוצה להיכנס לפרטים? גם זה בסדר. דמייני מכונית גדולה ואדומה בעלת ריפוד שחור. דמייני את לוח המכוונים מעוצב כרצונך. אם את רוצה, בחרי במודל. אולם יש כאן טריק. הנה הסוד. ברגע שאת "משחררת את בקשתך ליקום" שחררי אותה. כלומר, התנתקי מהתוצאות. 'שיחות עם אלוהים' ספר 1 מלמד אותנו שהארה אינה עוסקת בוויתור על כל התשוקות, בריחה מהרצונות, הימנעות מכל הבחירות. היא עוסקת בהמשך החזקה בתשוקה לדבר. למעשה הוא מעודד לעשות זאת, שכן תשוקה, אומר הספר, הינה תחילתה של היצירה; הוא מורה לנו גם להימנע מלהיות מכורים לתוצאה מסוימת. 'שיחות עם אלוהים' אומר להחליט מהי בחירתנו, ואז להסכים לקבל את מה שהיקום מספק, מתוך הכרת תודה ואהבה, ומתוך הידיעה שהכול מושלם.
ברנדה, נסי גם להבין שאין שום דבר שהוא הטוב ביותר עבורך. "הטוב ביותר עבורך" הינו מושג יחסי, התלוי בהמון מרכיבים, אשר יתכן שאינך מודעת לכולם. ולכן, המאסטר לעולם אינה מנסה להבין מה הטוב ביותר עבורה. המאסטר פשוט יודע שהדבר "הכי טוב" הינו מה שיש עכשיו.
ברכות רבות,.gif)
