~ הסיפור של כל אחד ~

מאנגלית: חמדה טלאור

עריכה לשונית: ניצה תפארת

בשבוע שעבר סיפרתי שכל חיי חיפשתי חוויות קדושות. כל חיי ידעתי שחוויות קדושות תחשופנה את הכול. הכול בנושא האלוהות, הכול בנושא החיים, והכול בנוגע לעצמי. השאלות היחידות עבורי היו, מהי חוויה קדושה, והיכן אני יכול למצאה?

ואז סיפרתי כיצד החל החיפוש שלי... בביה"ס הקתולי של ילדותי. עד שהורי לא שלחו אותי לאותו בי"ס, מעולם לא היה לי ספק שאם ברצוני שהאל יהיה קרוב אלי, כל שעלי לעשות זה לקרוא לו. הוא תמיד יהיה שם, אמרה לי אמי, ואני האמנתי לה.

כאשר הגעתי ל- St. Ignatius אמרו לי הנזירות - טוב, זה לא בדיוק כך. האל רוצה לבוא אלי בכל פעם שאני קורא לו, הן הבטיחו לי, אך הוא אינו יכול להתקבל על ידי נשמה שאינה טהורה.

למי יש נשמה לא טהורה? לכולנו, נאמר לי. לכולנו יש נשמות לא טהורות. אף אחד מאיתנו איננו ראוי לקבל את האל בחיינו.

כיצד אפשר להפוך להיות ראויים? רציתי לדעת באופן נואש. חשבתי שהאל תמיד בא אלינו. למעשה אמי למדה אותי שהאל תמיד נמצא עמנו, ושכל שעלינו לעשות על מנת לקבל את עזרתו וברכתו בכל רגע, היה לקרוא אל האל שתמיד נמצא שם, והעזרה תהיה שלנו. עתה נאמר לי: "ובכן, לא בדיוק..."

על מנת לקבל את האל עלי להיות ראוי בביתי. והבעיה היתה, שנולדתי בלתי ראוי. ב- St. Ignatius למדתי להכיר את החטא המקורי, וכיצד הייתי חוטא מדי יום, ועל כך שאם אני חוטא האל אינו יכול להגיע אל נשמתי, אך אל יאוש, שכן האל יכול לסלוח לי על חטאי, ואז הוא יוכל לבוא אל נשמתי... אך קודם כל עלי להתוודות עליהם.

האל לא יכול לסלוח על חטאים שלא מתוודים עליהם. לכן כדרך לסליחה, ובסופו של דבר כדרך לישועה, נוסד על ידי הכנסיה הקתולית המאוד קדושה פולחן ההתוודות.

אם אנו מתוודים על חטאינו, האל יסלח להם, יחזיר את נשמותינו למצב של טוהר, וימחק את הכל. אז נוכל ללכת לטקס הכנסייתי של חלוקת הלחם והיין הקדושים. נוכל לקבל את האל החי לחיינו באמצעות הצריכה של הבשר והדם של ישו, [הלכה למעשה, לא בהשאלה], שהיה בנו של האל ומת בגלל חטאינו.

לימדו אותי שלחם ויין רגילים הפכו להיות גופו ודמו של המושיע ברגע הצליבה [זהו שיאו של כל טקס של הכנסייה הקתולית], אשר התרחשו בזמן ההמרה [בנצרות – האמונה שלחם ויין הקודש הופכים לבשרו ודמו של ישו], שהינו השלב הראשון בפולחן הקדוש.

וידוי, כפי שאתם עשויים לראות, הפך לפתע להיות דבר מאוד חשוב עבורי. הלכתי להתוודות תכופות ככל שיכולתי, על מנת לוודא שלא יהיו לי חטאים בנשמתי, למקרה שהמוות יקיש על דלתי.

כילד הייתי מאוד לחוץ בגלל זה. אתם עשויים לחשוב שאני מתלוצץ, או מעט מגזיים, אך אני לא. אני זוכר בבהירות שפחדתי ללכת לישון בלילה, במיוחד אם ידעתי שבאותו יום הייתי ילד רע במיוחד.

אם עניתי בעוז לאמי, רבתי עם אחי, או בדרך כלשהי התנהגתי לא כיאות, התפללתי ברצינות בעודני עוצם בחוזקה את עיני...

עתה אני משכיב עצמי לישון, מתפלל שהאל ישמור על נשמתי, ואם אמות לפני שאתעורר, אני מתפלל שהאל ייקח את נשמתי.

קיוויתי שרצינותי תשיג לי את אשר התנהגותי לא השיגה.

יש סיבה לכך שאני חולק סיפור אישי זה. החיפוש אחר האל, השיחור אחר חוויה קדושה, היו דבר שנמשך כבר מאות שנים על פני כל הפלנטה. מדהים לראות לכמה דרכים המבוגרים והמורים הינחו אותנו. ברצוני שתדעו את הדרך שלי, על מנת שתהיה לכם, ולו דוגמא אחת, על האופן בו אנו מקשים על עצמנו – כולנו, בני האנוש כאן על פני האדמה – על מנת להגיע אל האל, למצאו, להיות חבריו, ולהיכנס עמו לשיתוף.

בשבוע הבא אמשיך את סיפורי. בסופו של דבר הוא משתלב עם סיפורו של כל אחד. יום אחד אכתוב ספר בעל כותרת כזו. 'הסיפור של כל אחד' יספר את הסיפור של כולנו בעודנו מבקשים למצוא ולחוות את מה שאנו יודעים בלבנו כאמת: שהאל קיים ושהוא לעולם לא יעזוב אותנו, או ישפוט אותנו לעינוי נצחי, או ירצה למעשה להכאיב לנו בדרך כלשהי.

אך לעת עתה, הצטרפו אלי בשבוע הבא כאשר סיפור זה, החוויה הקדושה, ימשך.

אהבה וחיבוקים,