.jpg)
קול קורא במדבר...
צעדים 4 עד 7 בדרך ל 'שיחות עם אלוהים'
אישי לכל אחד
גיליון 757
7.7.2017
ניל דונלד וולש
מאנגלית: חמדה טלאור
עריכה לשונית: ניצה תפארת
איגרת מניל...
ידידי היקרים,
הייתי בדרכים והגעתי לליסבון ולברצלונה, ובכל עיר השתתפתי בסדנא להתחדשות רוחנית המבוססת על המסרים של 'שיחות עם אלוהים'. קבלו את התנצלותי שלא נוכחתי במרחב הזה תקופת מה. ברצוני להמשיך - ולסיים - את סידרת המאמרים בה התחלתי כאן לפני מספר שבועות, ביחס ל- 7 הצעדים בדרך ל'שיחות עם אלוהים' אישי לכל אחד.
אנא אפשרו לי להמשיך מהמקום בו נפרדנו בפעם הקודמת.
הצעד הרביעי בדרך ל'שיחות עם אלוהים' אישי הוא מחויבות לערנות; חוזה עם עצמכם לשים לב לאלוהים.
האל נמצא בכל הסובב אותנו, אך אנו לא שמים לב.
יתכן שאנו מוכנים. יתכן שעברנו את הצעד השלישי. אולם איננו ערים. איננו שמים לב.
לעתים תכופות קשור הדבר לכך שאנו מסתכלים בתשומת לב רבה מדי אל הדברים הנמצאים ממש מולנו. אנו מקשיבים ברצינות כה רבה, עד שאנו מפספסים את הצליל.
האל מדבר אלינו באלף דרכים שונות, דרך מיליון רגעים. אולם עלינו לטפח את מה שאני מכנה "חוסר תשומת לב קשובה"... או "התקווה הבלתי צפויה", או "פאסיביות אקטיבית."
זה הזמן בו מקשיבים בכך שלא מקשיבים; בו רואים כאשר לא מסתכלים.
זה קורה כאשר פותחים את אוזן ועֵין ההכרה לשום דבר, לא מצפים לדבר, לא מחפשים מאומה, מקווים לכלום, לא משתוקקים לדבר, פשוט "להיות עם" שום דבר / הכול.
זה בדיוק הדבר אותו אני עושה כאשר אני כותב. בדיוק כך יצרתי 27 ספרים.
חוסר תשומת לב קשובה זו הופכת כל רגע למדיטציה. פשוט אפשרו לחיים לעבור, אך שימו לב אליהם מ"זווית העין".
שיחות עם אלוהים "יתגנבו" אליכם. מילות השיר הבא אותו תשמעו באזניות בחנות המכולת. המאמר שיקפוץ מהכריכה של כתב עת בן שנתיים הנמצא במספרה. המקריות בפגישת חבר ברחוב. המילים המופיעות על גבי לוח מודעות הנמצא מעבר לפינה.
...או...מחשבה החולפת בראש, כאילו משום מקום.
"משום מקום"... זו מילה מעניינת. ובאנגלית: nowhere. אם חוצים אותה לשניים מתקבלות המלים: Now Here = עכשיו כאן.
האל תמיד "עכשיו כאן".
ולכן אני מכנה את הצעד הרביעי: "ערנות מלאה". אל תעברו את החיים בשינה. הישארו ערים. התבוננו במתרחש – מבלי לחפש משהו באופן מיוחד.
כמו למשל עכשיו. מה אתם חושבים שקורה עכשיו?
הצעד החמישי הינו "קבלה"... או, חוסר הכחשה, אם תרצו.
עלינו לכנות את ה'שיחות עם אלוהים' שלנו כאשר הן מתרחשות, בדיוק כפי שהן.
ברגע שנתחיל להקדיש זמן לדבר המיוחד הזה, נתחיל להלך בחיינו בערנות מלאה ונתחיל להיות ערים לכך שכל הזמן אנו מקבלים מסרים מהאלוהות.
מה שיקרה הוא, שלפתע נשים אליהם לב. נהיה ערים לכך שהחיים מדווחים לחיים על החיים באמצעות תהליך החיים עצמו, ונהפוך להיות חלק מודע מתהליך זה.
אולם אם לא נהיה זהירים, אנו עלולים לכנות זאת באופן שונה. ניתן לזה תווית אחרת, או שם שונה, מחשש שילעגו לנו.
נכנה זאת "מקריות." או "כושר לגלות תגליות באקראי." או "אינטואיציה נשית." או "השראה פתאומית." או פשוט..."רעיון טוב."
נקרא לזה בכל שם שנוכל לחשוב עליו, למעט 'שיחות עם אלוהים'.
בכך שנכחיש שאלה הן אכן 'שיחות עם אלוהים', נמזער זאת. וזו הסכנה. לא ניתן לכך את החשיבות המגיעה לדבר משום שכינינו אותו בשם פשוט יותר ממה שהינו.
אולם יש לדבר "צד שני". יש בזה מן האירוניה, אולם עלי לספר לכם על כך שמא טיפלו בפח.
הצעד הששי הינו הבחנה. עלינו להיות זהירים לא להפוך להיות כה דקדקנים ביחס לחוויות על מנת שלא נתחיל לקטלג כל דבר שקורה לנו כ"סימן" או כ"אלוהים מדבר אלי!"
במלים אחרות, אל תניחו לדמיון שלכם להוליך אתכם.
אל תאפשרו למחשבות שלכם להתל בכם.
האל מדבר אליכם באמצעות הנשמה, לא באמצעות ההכרה, ואפשר ללמוד להבחין בהבדל. זאת נקראת הבחנה.
אז אם אתם מחפשים את מפתחות המכונית ודולר נופל לכם מהכיס, מאוד יתכן שזה איננו "סימן" שעליכם לרוקן את הכיסים ולזרוק את הכסף על המדרכה.
הפעילו שיקול דעת. בחנו כל דבר באמצעות "תחושת הבטן".
הבטן תדע כאשר משהו אמתי. האם שמת לב לכך? הבטן יודעת את מה שהראש יכול רק לתהות לגביו.
הגוף יותר אינטליגנטי מאשר אנו חושבים. הקשיבו לו. שימו לב לתחושותיכם. שימו לב אם אתם מרגישים שמשהו שהבחנתם בו "מזווית העין" מרגש אתכם, גורם לכם להרגיש קלילים. שימו אליו לב.
אם תקשורת נכנסת גורמת לכם להרגיש עומס יתר או רמוסים, זה לא יכול להגיע מהאל. זה חייב להגיע מהראש.
...או... שהיא עברה כל כך הרבה סינונים מהראש, עד שאיבדתם את טוהר התקשורת המקורית.
אל תבינו אותי שלא כהלכה. השכל אינו האויב. למעשה הוא חשוב מאוד וזהו כלי מאוד יעיל. זה רק שיש לו תפקיד אותו עליו למלא.
תפקיד הראש, ההכרה, הוא להבטיח את ההישרדות. אי לכך הוא תמיד יחפש כל דבר אשר עלול לאיים עליכם. הוא זהיר ברמות על. הוא יראה את כל התוצאות הרעות האפשרויות, ויזהיר אתכם מפניהן. אין פלא שלעתים תכופות התקשורת ממנו גורמת לכם להרגיש שיש עליכם עומס יתר ושאינכם חשים קלילים.
שיא האירוניה הוא, שכאשר הראש רואה שאתם כורעים תחת עומס יתר, הוא עושה את כל הנדרש על מנת לוודא שאתם חוצים את התקופה הקשה כדי שתשרדו, ואז הוא גורם אפילו לתחושת "התעלות" זמנית – כמו מחשבה, או רעיון, שכל דבר שקורה הינו "סימן מאלוהים." אם זה לא יגרום לכם להרגיש מיוחדים, שום דבר לא יעשה זאת.
היו, לכן, זהירים בנוגע לשכל. הוא תמיד עוצמתי אך לא תמיד ניתן לסמוך עליו.
השתמשו בהבחנה. לכו למקום שחושב על מה שאתם חושבים. זה מי שאתם באמת. אתם הצופה במה שנצפה.
אתם אינכם לא הגוף, לא ההכרה ולא הנשמה. אתם זה שהוא כל השלושה.
זו הטוטאליות של הווייתכם – ואת זה אתם מחפשים לחוות במהלך שהותכם על פני האדמה.
וזה מביא אותנו לצעד השביעי: מימוש.
לאחר שהשתמשתם בהבחנה על מנת להחליט אילו מחשבות, תפישות ורעיונות באמת מגיעים ישירות מהאל – בניגוד לעקיפים המגיעים דרך מסננים רבים של ההכרה, של החיים ושל העולם – תנו לעצמכם רשות להגיב להם. עשו משהו ביחס אליהם. אל תתעלמו מהם ואל תניחו אותם בערימה על מנת לחזור אליהם מאוחר יותר.
כשהייתי ילד נהגו לומר: "הכו בברזל בעודו חם."
בתהליך בו משהו מעוצב מברזל, יש לעצב את המתכת לצורה הרצויה בעודה חמה – בעודה גמישה מספיק על מנת להפוך אותה לכל מה שרוצים.
כאשר מתנהלת שיחה עם אלוהים, משהו רוצה להתעצב מהמתכת. הכו בברזל בעודו חם.
עשו זאת. פעלו. היכנסו לדבר, אל תפנו ממנו.
עשו זאת היום, לא מחר. לא "כאשר יהיה לכם יותר זמן", או כאשר "יהיה לכם יותר כסף", או כאשר יהיה לכם יותר ממה שאתם חושבים שאין לכם מספיק עכשיו.
צרו את הכוונה לפחות להתחיל. בסדר, אולי אין לכם נושא מיוחד, או היבט מיוחד המחכה. אך צרו את הכוונה להתחיל. ואז... צרו את הכוונה לסיים.
זכרו שהחיים ממשיכים מתוך כוונותיכם שהם יקרו.
ו"סיום, השלמה" הינה ההגדרה של הארה.
שימו לב כמה אתם חשים הרבה יותר קלילים כאשר אתם מסיימים משהו.
אז התכוונו להתחיל, והתכוונו לסיים, וזהו הצעד הבא בתהליך ההתפתחות שלכם.
אל תהרהרו מה הדבר שעליכם לעשות. אל תדאגו ביחס לצעד הבא או מהי הדרך לפתור את הדילמה הנוכחית, או ליישב את הבעיה הנוכחית, או כיצד לפתור את הבעיה השכיחה.
אמרו את התפילה הבאה:
תודה לך, אלוהים, על העזרה שאתה נותן לי להבין שהבעיה הזו נפתרה כבר עבורי.
ואז הקשיבו על מנת לשמוע את אלוהים. שאלו את האל את מה שאתם רוצים לשאול. ואז התבוננו, המתינו, הקשיבו לתשובה.
עתה ברצוני שתדעו שבהתייחס לשאלתכם הנוכחית...
...אתם תקבלו תשובה.
ואכן כך כתוב: "אפילו לפני ששאלתם, אני כבר עניתי."
יתכן ולא תשמעו את התשובה ברגע זה ממש. יתכן ולא תהיו ערים לה "ממש עתה."
לא כל אחד שם לב ל'שיחות עם אלוהים' שלו באותו אופן.
תנו לעצמכם זמן. היו סבלניים עם עצמכם. היו סבלניים עם התהליך. בסופו של דבר, ברגע שתשאלו את האל שאלה מתוך כוונה, תהיו ערים לתשובה. אם תחדלו לחפש את התשובה ופשוט תניחו לה "לבוא אליכם", זה יקרה מהר מאוד.
שאלו, ותקבלו תשובה. הקישו על הדלת והיא תיפתח בפניכם.
אפשרו לעצמכם, אם כן, לקבל את התשובה כאשר יגיע הזמן.
יתכן שזה יהיה היום, בדרך שאנו הולכים להשתמש בה עכשיו, או לא. תנו לכל מה שקורה להיות 'בסדר'.
וזהו התהליך בן שבעת הצעדים שלי בדרך ל'שיחות עם אלוהים' אישי לכל אחד. אני מקווה שזה עזר לכם.
חיבוקים,
.gif)
