.jpg)
מכתב לניל
גיליון 877
1.11.2019
ניל דונלד וולש
מאנגלית: חמדה טלאור
עריכה לשונית: ניצה תפארת
שאלת הקוראת:
ניל היקר,
אני מבינה התעללות ואכזריות כאשר זה קשור לבני האדם – ככל שניתן להבין זאת – אולם ב'שיחות עם אלוהים' הספר הראשון אין תזכור לבעלי חיים. אני קוראת בעיתון או מקשיבה לחדשות מידי יום על האופן בו אנשים מענים והורגים, גורמים לנכות ומתעללים בבעלי חיים. בסקאלה גדולה יותר, יש לנו משחטות, משקים של עופות, וכו'. בעלי החיים הינם קורבנות תמימים. איני יכולה לסבול לחשוב על הכאב שהם סובלים. ולשם מה? אנא, אנא בקש מאלוהים להסביר זאת עבורי – ומה יש ביכולתי לעשות על מנת לעזור, בסדר?
תודה רבה מאוד,
לורי, MT
ניל משיב:
לורי היקרה,
אין דבר נכון או שגוי ביקום. דבר הוא פשוט מה שהוא. התוויות נכון או שגוי הינן תוויות אותן אנו נותנים לדברים על מנת להגדיר מי אנחנו. זה מה שאנחנו עושים בכל פעם שאנחנו מכנים משהו בכל שם שהוא. אולם בעיות מתפתחות אם כאשר מספר גדול של חברים בקהילה מסוימת מכנים משהו "שגוי". אותה חברה הופכת להיות קהילה אשר חושבת על אותו דבר כמשהו השגוי באופן מהותי. הקהילה שוכחת שהיא זו שהחליטה על כך. במלים אחרות, היא המציאה זאת. מכלום. אתם מבינים, רוב האנשים אינם יכולים לעמוד ברמה זו של אחריות, ולכן הם מעמידים פנים שמישהו אחר המציא את הדברים. בדרך כלל הכוונה היא לאל. אלוהים החליט, האל אמר זאת. וכך הם כבר לא אחראים יותר. הם פשוט עושים את דבר האל. אולם האל לא ציווה אף אחד מהדברים שהאנושיים בחרו לדרוש מעצמם. זהו סיפור אגדה.
אני מתחיל את תשובתי עם שיעור קטן זה, שמא ניכנס לשיפוטיות ביחס לנושא זה העוסק במה שנעשה עם בעלי חיים ולבעלי חיים. בהכרתו של המאסטר אין מקום לשיפוטיות. קיימת שם רק התבוננות. המאסטר מתבונן, ולעולם אינו שופט. המאסטר פשוט צופה. בהתחלה הוא צופה בפעולה, ואז הוא מתבונן בתוצאה. המאסטר שבע רצון מכך שהוא מאפשר לתלמיד לחוות את תוצאות הפעולות של עצמו, במקום לתקן אותו. אם התלמיד חווה זמן ארוך מספיק תוצאות שליליות, הוא יבוא אל המאסטר ויאמר: "מאסטר, אני כל הזמן מכאיב לעצמי בעודני עושה זאת. כיצד יש ביכולתי לחדול להכאיב לעצמי בדרך זו?" לעתים נדירות המאסטר יגיב בתשובה; על פי רוב הוא פשוט יחזור על השאלה. "זו שאלה טובה", יאמר המאסטר, " איך יש ביכולתך לחדול להכאיב לעצמך בדרך זו?" התלמיד יגלה אז את התשובה בכוחות עצמו, הוא יביא אותה מתוכו, ובכך הוא מגיע לחכמה. אם המאסטר היה נותן את התשובה, התלמיד היה מגיע למצב של למידה. אולם כוונת המאסטר היתה שהתלמיד יחכים. שני הדברים אינם אותו דבר.
אילו הייתי מאסטר הייתי עונה לכך בשאלה שלך. "זו שאלה חשובה," הייתי אומר. "איך יש ביכולתך לעזור לעצור את ההתעללות בבעלי החיים?" ואז היית מגיעה לתשובה של עצמך; לתשובה המתאימה לך, שהינה אמתית עבורך. את תגיעי לכך אם תשאלי עצמך את השאלה לעתים תכופות מספיק; אם תתעכבי על השאלה, ואם תחיי כל תשובה שתגיע אליך. מהר – במוקדם או במאוחר – תגיע אליך התשובה שהינה האמת עבורך. זו התשובה היחידה החשובה, לורי. למען האמת, זו התשובה היחידה הקיימת.
אלה פני הדברים, לא רק באשר לשאלות ולדאגות שלך הקשורות להתעללות בבעלי חיים, לורי, אלא ביחס לכל שאלה הקיימת והנשאלת על ידי כל אחד. לרוע המזל, הפכנו להיות מאוד חסרי סבלנות לדעת את התשובות לכל מסתרי החיים. איננו רוצים לחכות. איננו רוצים להגיע לתשובות בעצמנו. ובטח שאיננו רוצים להיות אחראים לתוצאות. אי לכך הפכנו להיות מחפשי התשובות אצל האחרים. הדגשתי את ה"אחרים" משום שאני חושב על ה"אחרים" כעל אלה בעלי התשובה - ומגיע להם ששמם יודגש, לא כן?
אין מקום בחיים בו אנו עושים זאת באופן יותר עקבי ויותר מהר מאשר בנושא הדת, ובחיפוש אחר האמת הגבוהה. באופן בלתי רצוני אנו מחפשים את האמת הגבוהה שלנו, ובעודנו משתמשים בכלים של הנסיון שלנו, אנו מאפשרים לאחרים לומר לנו מהי אותה אמת. לא רק שאנו מאפשרים להם לעשות זאת, אנו דורשים זאת מהם. אנו מלבישים אותם בשמלות, מדליקים קטורת ומדברים אליהם בטון שקט, ואז אנו מתחננים לפניהם לומר לנו מהי אותה אמת. ואז אנו עושים דבר יוצא מגדר הרגיל: אם אנו מסכימים עם מה שהיה ללובשי השמלות לומר, אנו הופכים אותם לקדושים, ועושים את מה שהם מלמדים עד לפסיק האחרון, [בין אם הדברים עובדים עבורנו או לא]. אם איננו מסכימים עם הדברים שהם מלמדים, אנו מכנים אותם 'מקללים', ואנו מוקיעים אותם בחריפות. [אנו אפילו עלולים לנסות להרוג אותם]. בכך אנו בעצם עושים את מה שרצינו בכל מקרה. ופשוט מתעלמים מהשלב בו אנו מקבלים על עצמנו אחריות.
כן, אנשים עושים דברים נוראיים לבעלי החיים. [הם עושים גם דברים נוראיים לבני האדם, אולם כפי שציינת, זהו נושא אחר.] לבקש מהאל להסביר דומה לבקשה מהאל להסביר את מקור ואת מבנה היקום. שתי השאלות מורכבות באופן זהה. חוץ מזה, כפי שהאל יהיה הראשון להדגיש, ההסבר אינו רלוונטי. הדיון הרלוונטי היחידי הוא, מה יש ביכולתך לעשות על מנת לעזור? תשובתי היא: עשי מה שאת רוצה לעשות.
קיימות המון אפשרויות; עשרות דרכים בהן תוכלי לגרום לעצמך להישמע, להשפיע על המצב, לגרום או לחפש דרך לגרום להתנהגויות של האחרים להשתנות או לחדול. אולם זכרי זאת. הצלחתך או כישלונך במטלה אינה צריכה, ולעולם אסור לה להימדד במונחים של כמה מתוך ההתנהגות את גרמת לכך שזה יופסק. ייתכן, למעשה, כאשר הכול ייעשה וייאמר, שלא תצליחי כלל לעצור את הדברים. עצירת ההתנהגות אינה יכולה להיות המטרה. היא חייבת להיות הצהרה ברורה של מי שאת. שם נמצא הסיפוק. שם שוכן הניצחון. זו כל סיבת החיים; להיות מי שהנך; לעשות את מה שאת עושה על מנת שיהיה לך מה שיש לך. זו הסיבה היחידה לעשייה של כל דבר שהוא, בכלל. זכרי זאת.
באהבה,.gif)
