מתנות החיים והטרגדיות שלהם:

להבין את המשמעות

חלק 3 (מתוך 3)

גליון 381

ניל דונלד וולש

דברים כה רבים קורים לאנשים טובים. מה קורה כאן? על מה מדובר? כיצד מצליח אדם הלומד רוחניות להבין את מתנות החיים והטרגדיות שלהם?

שהינה אשה הרואה את העתיד ואשת חזון מהדרגה הראשונה, המשנה את דרך החשיבה שלנו לגבי מה זה להיות בן אנוש. בפרק הראשון אותו אני מסיים עתה, אני מספר את הסיפור כיצד גילתה ברברה את עניין מחלתו האנושה של בנה ווייד, (אשר בסופו של דבר אף לקחה את חייו). ברצוני להיכנס מעט לעומק נושא זה, שכן הוא בדיוק בנקודה...

ובכן... מתוך הספר... שכותרתו 'אם ההמצאות: המורשת של ברברה מרקס הוברט ועתידכם'...

= = = = = =

אוקטובר 2005

קרולין אנדרסון, חברה יקרה, מסיעה את ברברה לפאלם ספרינגס, שם היא תקבל פרס על הישגי חיים מ- Association for Global New Thought, ותיתן הרצאה חשובה כחלק מנאום הקבלה.

היה זה יום יפה וברברה נהנתה מהנסיעה ומשיחה נעימה עם קרולין. שיחתן הופרעה על ידי צלצול הטלפון הנייד של ברברה.

- "אמא, זה וויד."

- "ווייד! מה שלומך יקירי? אני בדיוק בדרכי לפאלם ספרינגס על מ-..."

- "אמא, קבלתי חדשות מעניינות."

ברברה לא פספסה את הטון המודאג בקולו של ווייד. "באיזה נושא, חמוד שלי?" היתה הפסקה קלה. "בקשר למה?"

- "גילו אצלי עכשיו סרטן רציני." נשימתה של ברברה נעתקה. "הם אומרים שזה קטלני, אבל אני לא מאמין."

- "הו, ווייד, היכן זה נמצא?"

- "זהו סרטן המוח, אמא. הם קראו לו בשם גליובלאסטומה ."

באותו זמן ברברה לא ידעה, אולם ברפואה מתארים מצב זה בשלוש מלים: מוות ברגע ההבחנה. כאשר לא מקבלים טיפול, החולה הממוצע חי שלושה חודשים. כאשר כן מקבלים טיפול – שנה עד שנתיים. בוויקיפדיה כתוב שיש 3 סימפטומים שכיחים למחלה, ותוך זמן קצר החל ווייד לסבול משלושתם. אולם ברגע השיחה, דבר מהם לא קרה. ווייד נשמע בסדר גמור, ומאוד נחוש.

- "אני רוצה להוציא את הגידול," הוא אמר.

ברברה אמרה לו שאין ספק בכך שתתמוך בו, ותעשה ככול שביכולתה על מנת לראותו מנצח במלחמה ששניהם ידעו שמצפה להם.

ווייד ניתק וברברה סיפרה לחברתה את ששמעה. "אוי ואבוי" אמרה קרולין והמשיכה לנהוג מהורהרת. בעוד מספר שעות יהיה על ברברה לדבר על פוטנציאל האנושות, אך עתה היא תעשה זאת בידיעה שהמוות מאיים על בנה. אם הוא היה בסכנה מיידת, היא היתה מבטלת את הופעתה ודוהרת אליו. אולם זה לא היה המקרה, והן שתיהן ידעו זאת. לכן היא המשיכה בדרכה, אולם ערב שהיה צפוי להיות קליל ומהנה, הפך עבור ברברה להיות ערב מאתגר.

ברברה לא הרחיבה בדבריה על מצבו של ווייד, אולם התייחסה בהרצאתה לטרגדיות המתרחשות בחייהם של אנשים כה רבים בזמן שהזדמנויות חדשות ורבות נולדות.

"אני מכנה אותן מציאויות החלות בו-זמנית. הן יוצרות עתה דיכוטומיות נוראות בחייהם של אנשים רבים," היא אמרה למאזיניה. "הדרך היחידה בה יכול מישהו לשמור על ראיה חיובית של העתיד הינה לראות את נסיבות היום הנוכחי במונחים רוחניים."

היא הפסיקה לרגע, וסילקה את רגשותיה מגרונה. "רבים עוסקים היום בטרגדיות, בכאב ובסבל. החיים מזמינים אותנו לגייס אמונה עמוקה, 'ידיעה' פנימית, שמשבר בא לפני טרנספורמציה, שבעיות הינן כלים להתפתחות, ושאין דבר המתרחש אשר אין לו משמעות גדולה יותר."

= = = = = =

מה שברברה אמרה למאזיניה באותו לילה, נמצא איתיי מאז שהיא חלקה זאת עמי. הדבר מהדהד לי את החוכמה שמצאתי ב'שיחות עם אלוהים' לראות שאנו "מאירים" ו"נשרפים" בו זמנית יכול להיות עבורנו מאוד שימושי, כפי שכתבתי באנלוגיה הקודמת שלי. בחלק הקודם שאלתי:

"האם ניתן לומר שהאש סובלת שכן היא מחסלת עצמה אפילו בזמן שהיא מאירה? כל הארה של הלהבה הינה תוצאה של 'בעירתה העצמית'. האם, אם כן, בעירה זו מושלמת פחות מההארה?"

האמת היא, שאנו חיים (בדיוק כפי שאומרת ברברה) ב"מציאויות החלות בו זמנית."

גם כאשר הלהבה שלנו בוערת עד להכחדה, אנו מאירים את כל הסובב אותנו. בספרים 'שיחות עם אלוהים' נאמר: "כאב הוא כאב. 'סבל' הינה המחשבה שלנו לגביו." כאשר אנו מתבוננים באירועים בחיינו כאירועים המובילים אותנו להתפתחותנו האישית ולהתפתחות כל המין שלנו, אנו מתחילים, כפי שנאמר ב'שיחות עם אלוהים', "לראות את השלמות."

ויש דבר נוסף שחשוב לזכור. אנו "מפתחים" לא רק את העצמי שלנו. אנו "מפתחים" את כל הגזע האנושי. מה שאנו עושים, איננו עושים רק לעצמנו, אלא עבור כל חבר בגזע שלנו. מה שאנו עוברים, אנו עוברים לא רק עבור עצמנו, אלא עבור כל האנשים האחרים. אנו יוצרים "ממים"*, אנו מפיקים נתונים, אנו שולחים מידע למאגר של המודעות הקולקטיבית ממנו כל הוויה ברת כושר חישה שואבת את הידיעה שלה. ברצוני לשוחח עוד על השבוע הבא, שכן הרעיון שכולנו נעבוד לטובת יתר האנושות איננו רעיון שמדברים עליו, או חוקרים אותו נרחבות, אך לדעתי עלינו לעשות זאת.

לעכשיו, אנא הרשו לי לסיים סדרה זו בת שלושת החלקים בביטוי מסקנותיי:

כל דבר "רע" שקורה – החל ברעידת האדמה בצ'ילי ועד הפיצוץ הנורא במכרה במערב וירג'יניה – הינם חלק מתהליך גדול יותר באמצעותו כל החיים מתפתחים. אני יודע שמאוד קשה לראות את "האור" הזה כאשר אתה אחד מהאנשים שאשתך, או בעלך, או ילדך, נהרגו באחת מאותן טרגדיות... ולכן ברצוני לדבר בשבוע הבא, או בשבועות הקרובים, על תהליך האבל וכיצד ניתן להשפיע ולהקל עליו בכך שנעים לרמות יותר ויותר גבוהות של מודעות רוחנית.

יש לנו, אם כן, נושאים רבים לעסוק בהם בשבועות הבאים. הישארו מכוונים. עד שניפגש כאן שוב ברצוני להיפרד מכם עם מעט שירה שנכתבה על ידי אשתי, אֶם קלייר ...