פנג שווי ואי סדר
חמדה טלאור
אחד הדברים הראשונים שפנג שווי עוסק בהם – זו אנרגיה תקועה. פעמים רבות, כאשר אנו אוספים כל מיני דברים, הם נערמים בסופו של דבר בכל מיני מקומות בבית בין אם אנו ערים לכך ובין אם לא, ומושכים את תשומת הלב שלנו.
כלומר, תשומת הלב שלנו נשאבת אל ערמות האוספים הללו, ומבלי משים נשארת שם, = נתקעת שם, ובצורה כזו האנרגיה שלנו נתקעת באותן ערמות, נוצרות חסימות, ואין זרימה טובה של אנרגיה. זה נכון הן במשרד/במפעל והן בבית. כשיש צפיפות מגובבת של חפצים הצ'י אינו יכול לזרום, וגם חיינו נתקעים.
כשאנו 'מתלבשים' על ערמה כזו ומפנים אותה, ההרגשה נהדרת. אנו מאוד נהנים להסתכל לכיוון האזור המפונה, יש הרגשת נקיון, הרגשת מרחב – חגיגה בלב, וישנה זרימה טובה של האנרגיה. אבל פעמים רבות, מבלי שנרגיש, אנו חוזרים לתבניות ההתנהגות הישנות שלנו, ומתחילים לאסוף משהו אחר, ולמלא את החלל שפונה.
ההתנהלות המערבית היא התנהלות של רכישה. במהלך היום אנו נתקלים בהמון פרסומות לדברים שכדאי לנו לרכוש, דברים שעד כה לא ידענו שאנו זקוקים להם. הפיתוי גדול, המבצעים מפתים, והרבה פעמים אנו שבים הביתה ממסע קניות עמוסים בדברים ש'אולי נצטרך יום אחד'. דברים שאין לנו בדיוק מקום בשבילם, אין לנו בדיוק שימוש בשבילם, אבל – הם היו 'עסקה מאוד כדאית!' והערמות מתחילות מחדש...
כדי להיפטר מהדברים המיותרים, ישנן כמה דרכים:
1. כל פעם שאנו ניגשים למגרה, למדף, לאי-מייל, לארון, ורואים משהו שאין לנו בו שימוש של ממש, כדאי לפנות / למחוק / לתת / לזרוק.
2. כל פעם שאנו מתפתים לרכוש משהו, נחשוב היטב האם באמת נעשה שימוש יעיל באותו חפץ, ולא פחות חשוב – האם יש לנו מקום בשבילו. [לא פעם אנשים רוכשים הליכונים, למשל, שאין להם מקום בשבילם, ואז או שהם מקופלים בסלון, או שהם מקופלים מתחת למיטה. (והרי הפרסום מדבר על הליכון מתקפל שאפשר לאחסן מתחת למיטה...)]
3. להחליט שכל פעם שמביאים משהו חדש הביתה, משהו ישן חייב לצאת ממנו.
לסיכום, אי סדר, לפי הפנג שווי גורם, כאמור, להתקעות תשומת הלב שלנו וחסימת זרימת האנרגיה בבית, שגורמות להתקעות האנרגיה שלנו, שגורמת להתקעויות בחיים = הדברים אינם זזים, אינם זורמים: יש קושי במציאת עבודה, במציאת בני זוג, וכו'. כאשר מפנים את הערמות המיותרות, כאשר עושים סדר, כאשר מאווררים והצ'י יכול לזרום היטב, כל התנהלות החיים שלנו נכנסת לזרימה טובה, להתפתחות ולהתקדמות.
