~ שיחה על מערכות יחסים ~

מאת ניל דונלד וולש

מערכות יחסים הינן החוויה החשובה ביותר בחיינו. בלעדיהן, איננו שווים דבר.

ממש כך.

והדבר הוא כך משום שבהיעדר כל דבר אחר, אנו איננו.

למרבה המזל, אין בינינו אפילו אדם אחד שאין לו מערכות יחסים. ואכן, כולנו נמצאים במערכות יחסים עם כל דבר, עם כל אחד, כל הזמן. יש לנו מערכת יחסים עם עצמנו, יש לנו מערכת יחסים עם משפחתנו, יש לנו מערכת יחסים עם סביבתנו, יש לנו מערכת יחסים עם עבודתנו, יש לנו מערכת יחסים זה עם זה.

למעשה, כל דבר אותו אנו יודעים וחווים לגבי עצמנו, אנו מבינים בתוך ההקשר שנוצר באמצעות מערכות היחסים שלנו. מסיבה זו, מערכות יחסים הינן דבר קדוש. כל מערכות היחסים. ואכן, אי שם עמוק עמוק בלבנו ונשמתנו, אנו מודעים לכך. זו הסיבה להשתוקקותנו למערכות יחסים – למערכות יחסים בעלות משמעות. וללא ספק זו אף הסיבה לעובדה שיש לנו עימן בעיות כה רבות. ברמה מסוימת עלינו להיות מאוד ברורים כמה אנו מסַכנים, ולכן אנו מתוחים לגביהן. בדרך כלל אנשים בעלי בטחון ומוכשרים 'מפספסים' ונופלים, מועדים וכושלים, 'מתפוררים' וזועקים לעזרה.

ובאמת, דבר לא גרם ליותר בעיות למין שלנו, יצר יותר כאב, הוליד יותר סבל או הסתיים ביותר טרגדיות, מאשר הדבר שהיה מיועד לגרום לנו את האושר הגדול ביותר – מערכות היחסים שלנו זה עם זה. ואכן, לא מצאנו דרך לחיות בהרמוניה, לא באופן אישי, או קולקטיבי, לא חברתי, לא פוליטי, לא מקומי ואף לא בינלאומי. פשוט קשה לנו להסתדר בינינו, שלא לדבר על לאהוב זה את זה.

מה הסיפור? מה קורה פה? אני חושב שאני יודע. לא שאני סוג של גאון, אם תסלחו לי, אולם אני מאזין טוב, וכבר זמן רב אני שואל לגבי נושא זה. לפני מספר שנים התחלתי לקבל תשובות. אני מאמין שתגובות אלה הגיעו מאלוהים. בזמן שקבלתי אותן הייתי כה לחוץ והתרשמתי כה עמוקות, שהחלטתי לרשום את הדברים שניתנו לי. רשומות אלה הפכו להיות סדרת הספרים 'שיחות עם אלוהים', שהפכו להיות רבי מכר בעולם כולו.

על מנת להפיק מהן תועלת, אין צורך שתאמינו כמוני במקור של התשובות שקבלתי. כל הנחוץ הוא, שתישארו עם ראש פתוח לגבי האפשרות שיתכן שיש משהו שבני האנוש אינם מבינים לעומקו ביחס למערכות יחסים, הבנה שיכולה לשנות הכול.

למעשה הדבר אותו אומר לנו אלוהים ב'שיחות עם אלוהים' הוא, שאנו – רובנו – נכנסים למערכות יחסים מהסיבות הלא נכונות. דהיינו, מסיבות שאין להן כל קשר למטרה הכללית של חיינו. כאשר הסיבה למערכת יחסים מתואמת עם הסיבה שיש לנפשנו להיות, לא רק שברור שמערכות היחסים שלנו קדושות, הן אף הופכות להיות מאושרות.

"מערכות יחסים מאושרות." ביטוי זה נשמע עבור יותר מדי אנשים כאוקסימורון – מונח שאומר בעצם דבר והיפוכו. משהו כמו תבונה צבאית, או ממשלה יעילה. יחד עם זאת אפשרי הדבר להיות במערכת יחסים מאושרת, ותובנות מפליאות אלה, המופיעות בספרים 'שיחות עם אלוהים', מראות לנו כיצד.

עתה... קטע מהבלוג של 'שיחות עם אלוהים', שבוע לפני יום האהבה (Valentine's Day) בשנת 2007...

לעולם אל תוותרו.

לא משנה כמה חסר תקווה זה עלול להיראות, לעולם אל תוותרו על חלום האהבה.

ולא, אין זה הכרחי שלחיות את החלום צריך לכאוב. אם זה כואב, אינכם חיים את החלום, אתם חיים חלום בלהות, קוראים לזה חלום ומקווים שלכך הוא יהפוך.

עצרו. עצרו את המאבק. בחלום אין מאבק. אם הנכם נאבקים, אינכם חיים את החלום.

"מאבק" אינו מתייחס לתחושת חוסר הנוחות הקלה של חוסר הסכמה בה נתקלים מדי פעם כל בני האדם הבוחרים לחיות יחד באינטימיות. זה אינו מתייחס לחילוקי הדעות שיש לעבוד עליהם מדי פעם. "מאבק" פירושו בדיוק זה: מאבק. קושי בלתי נגמר. חוסר הרמוניה תכוף החוזר ונשנה, חוסר הסכמה.

"מאבק" אומר שדברים שאמורים להיות פשוטים הופכים להיות מסובכים, רגעים שאמורים היו להיות שלווים - מתפרצים למהומה. מתח במקום התרגשות, עצב במקום אושר, 'הליכה על ביצים' במקום 'ריחוף על עננים'.

מאבק במערכת יחסים זה כאשר הדאגה מתגברת על להיטות, כאשר כאב מבריח אושר מחוץ לחדר... וכאשר דברים אלה קורים לעתים תכופות. לא מדי פעם. לא לפעמים. לעתים תכופות.

כבר אי אפשר יותר להירגע. בדיוק כאשר נדמה שכאילו, טוב, זה לא כל כך נורא, ניתן לגרום לזה להיות בסדר... בום.... הדלת נטרקת, הפצצה מוטלת, המתיקות מתרסקת ומתגלה כמשהו שלא ניתן לסמוך עליו, כמשהו כה שברירי שאינו יכול לעמוד אפילו לא בנגיעה אינטימית.

יותר מכל שאלה אחרת, אני נשאל לגבי מערכות יחסים: מתי הזמן לעזוב? מתי הזמן להסתלק?

שואלים אותי: כיצד אני יודע שאינני אמור להיות כאן, ללמוד משהו? כיצד אני יודע שהדבר אינו לטובתי, לצמיחה שלי? איך אני יודע שאינני פשוט... שוב... "מוותר"?

אני נשאל: מה דרוש על מנת לגרום ל"אהבה" לעבוד? ואני עונה: אהבה אינה צריכה להיות עבודה. אהבה צריכה להיות משחק. היא צריכה להיות תחושה של משחק ושמחה, לא משהו מלחיץ.

מערכות היחסים האינטימיות בחייהם של אנשים רבים, לא נמשכו זמן רב. 'לחיות באושר ועושר' אינה חוויה אוניברסאלית (אף לא מקומית.) אכן לעתים נראה הדבר לרבים שפשוט אין דרך לקיים את הדבר הנקרא מערכת יחסים, ולקיים אותה היטב.

אנשים מתבוננים במראה ושואלים: "האם רק אני לא קבלתי את הכלים הנחוצים? האם רק לי אין הבנה מספיקה? האם רק אצלי חסרה הנכונות, או המחויבות, או הנחישות, או הכישרון, או הסבלנות, או חוסר האנוכיות או איך שלא קוראים לדבר אותו צריכים על מנת לגרום ל"וחיו באושר ועושר" לעבוד?

או אולי בכלל בני האדם רודפים אחרי חלום בלתי אפשרי? האם החלום על אהבה אמיתית נמשכת שמחה ונפלאה, אינה אלא פנטזיה שלעולם לא ניתנת להגשמה?

לא. אל תאמינו בזה. אני מאמין שלאנשים שחזרו וניסו היתה לפחות ההזדמנות ללמוד משהו מהתנסותם. אין דבר כזה שנקרא מטרה אבודה. האהבה הינה חלום שניתן לחיות אותו. זוהי הבטחתו של אלוהים.

ישנם זוגות שאכן הצליחו, אשר הגיעו אל "הארץ המובטחת". חלקם מצאו זה את זה כאשר היו צעירים, חלקם בתקופה מאוחרת יותר, לאחר שעברו תלאות וזוועות עם אחרים. לא הכול היה מושלם במסע שלהם, לא בכול רגע היו חיוכים וצחוקים, אך ברוב בזמן כן. והכול היה שווה את זה. כל רגע היה שווה את זה.

יש האומרים שיש "לעבוד" על מערכת היחסים. יש מנטרה האומרת, שכל דבר שווה, שווה לעבוד עבורו. בסדר. מקובל. אולם זו צריכה להיות עבודה שכל כך טווווב לעשותה. כמו השירה של ברברה סטריסנד. כמו הריקוד של ריצ'ארד גיר. כמו ההחלקה על הקרח של ננסי קריגן. כמו אנה פבלובה, ואסלב ניז'ינסקי ומיכאיל ברישניקוב בנעלי בלט. כמו זריקת הכדור לסל של רוג'ר קלמנס. אכן מעורבת כאן עבודה... אולם הו, השמחה הכרוכה בה, השמחה המוחלטת הכרוכה בה!

כן, אהבה – אהבה אמיתית, אהבה ממשית, אהבה שנמשכת – עשויה להיות "עבודה", אולם זו צריכה להיות עבודת אומנות. זה צריך להיות משהו שאוהבים לעשות. אדם חכם אמר פעם: "הלוואי ותמיד תאהב את האהבה אותה הנך מבצע".

התבוננו במערכת היחסים שלכם ממש עתה. האם אתם אוהבים את האהבה אותה הנכם מבצעים?

אם הנכם אוהבים את האהבה אותה אתם מבצעים, זו אינה "עבודה" בכוונה של מאבק. זו שמחה. לעבוד על מנת ליצור משהו זה דבר שונה מאוד מלעבוד על מנת לשמור שמשהו לא יתפרק. כל מי שעשה את שני הדברים יודע מהו ההבדל. ניתן לחוש בהבדל, ואין צורך לומר לך מה קורה.

הדבר קשור למאמץ ונינוחות.

אתם יודעים במערכת היחסים שלכם, האם הנכם נמצאים במצב של מאמץ או של נינוחות.

ברברה סטריסנד שרה ללא מאמץ. החן עוצר הנשימה של ננסי קריגן הינו חסר מאמץ. זה בדיוק הדבר שעושה זאת חן עוצר נשימה. אין כאן כוונה שלא נעשתה "עבודה". כמובן שכן. אולם היא הולידה שמחה. עבודה הוכנסה ושמחה יצאה. כאשר מוכנסת עבודה ושמחה אינה יוצאת מכך, ה"עבודה" הופכת להיות "מאמץ".

זהו מצבן של מערכות יחסים רבות.

מתי מספיק כבר?

התשובה לשאלה זו יכולה להינתן אך ורק על ידי השואל. אולם לעתים נדירות שאלה זו נשארת ללא תשובה. העניין אינו האם השואל יודע את התשובה, אלא האם הוא שם לב אליה.

היום שלמחרת בבלוג

רבים נישאים, או חולקים את חייהם עם אותו אדם, במהלך רוב חייהם הבוגרים. רבים נשארים למעשה ממש עם אותו אדם, אחרים חולקים את חייהם עם אנשים רבים, אך למעשה זה אותו אדם.

רבים יוצאים ממערכות יחסים משום שהן לא התנהלו טוב, הן למעשה לא שירתו אף אחד מהשותפים, אולם כאשר הם יוצרים לעצמם מערכת יחסים חדשה, הם עושים זאת בדיוק עם אותו אדם שפשוט לובש גוף אחר. ישנו בן אנוש שונה באותו גוף חדש, אולם לא אדם שונה... אם אתם מבינים את כוונתי.

אני מכיר אשה שנישאה לאותו אדם שלוש פעמים. כל בחור היה שונה, אולם בדיוק אותו דבר. (במקרה זה, כולם היו לצערי אלכוהוליסטים ואלימים.)

מדוע אנו עושים זאת? מדוע ישנם אנשים ה"מתחתנים עם ההורים שלהם" כמו שאומרים? מדוע אחרים בוחרים שוב ושוב את אותו טיפוס של אדם כבן זוג? יש האומרים שזה על מנת לשלם חוב קרמאטי. אולם 'שיחות עם אלוהים' אומר שאין דבר כזה 'חוב קרמאטי'. יש, לעומת זאת, גלגל קוסמי; מחזור בחיים המביא אותנו חזרה אל אותה נקודת התחלה, ודבר זה נותן לנו אין ספור הזדמנויות לרפא/לחוות את שאנו בוחרים לעבוד עמו בחיינו הפיזיים.

יש דרך לשבור את השרשרת. לא מוכרחים לשוב אל אותה בעיה בכל מערכת יחסים. ניתן למצוא וליצור סוג חדש של מערכת יחסים, בה נמצא מנוחה מהדפוס הישן. מערכת יחסים שמחה, בריאה וטובה. מערכת היחסים עליה תמיד חלמנו.

כן, זה אפשרי למצוא-ליצור-שתהיה לנו מערכת יחסים כזו.

היום שלמחרת בבלוג

הצעד הראשון אותו נעשה על מנת למצוא-ליצור- שתהיה לנו מערכת יחסים עליה חלמנו, הוא קודם כל להיות ברורים עם עצמנו לגבי הסיבה האמיתית בגינה ניכנס אליה.

'שיחות עם אלוהים' אומר לנו שמטרת מערכת יחסים אינה על מנת למצוא אדם שיוכל למלא את כל, או את רוב, הצרכים שלנו, אלא על מנת לחוות את עצמנו בדרך מאוד מופלאה... שהינה, למעשה, להיות אדם ללא צרכים.

מערכת היחסים שלנו עם כל דבר תוכננה ככלי מושלם באמצעותו נוכל להודיע ולהצהיר, לחוות ולבטא, למלא ולהפוך להיות, הגרסא המופלאה הבאה של החזון הגדול ביותר שאי פעם היה לנו לגבי מי שאנו.

איננו יכולים לעשות זאת בַריק. ביכולתנו לעשות זאת רק במערכת יחסים עם מישהו, עם משהו אחר. לכן ניתן לומר שבצורה מסוימת, כל האנשים האחרים, המקומות והאירועים, קיימים על מנת שנוכל ליצור חוויה זו עבור עצמנו. ואכן, אנו מזַמנים לחיינו אנשים אלה, מקומות ואירועים, בדיוק למטרה זו.

הם מזמנים אותנו לחייהם בדיוק מאותה סיבה. כולנו יחד בוראי משנה, משתפים פעולה בפרויקט הגדול ביותר שהיקום אי פעם ראה: אלוהים, להיות שותפים במעשה האלוהים (godding)!

יחד עם זאת, לא נוכל להיכנס לחוויה בעלת תוצאות מאוד מועילות, ללא עשיית הצעד השני הנחוץ על מנת ליצור מערכת יחסים מספקת. למרבה הפלא, זהו צעד אותו מרבית האנשים אינם עושים, מעולם לא עשו, ובמקרים רבים – מעולם אף לא שמעו עליו.

עליכם להחליט מי אתם ומי הנכם בוחרים להיות.

מעט מאוד אנשים עושים זאת. מעט מאוד. במהלך שני העשורים האחרונה יעצתי ליותר מ- 15,000 אנשים, באופן פרטי ובקבוצות. לרובם היו בעיות באחד משלושת הנושאים הבאים: שפע, מערכת יחסים, מטרת החיים. לא היתה כאן שום הפתעה, משום שאין הרבה מעבר לכך... אולם הנה משהו שבתחילה הפתיעני:

לאף אחד מהאנשים שבאו לראותני, לא היה למעשה כל מושג מה הם מנסים לעשות עם חייהם. לא היו להם מחשבות לגבי זהותם האמיתית, תהליך החיים לא היה ברור להם, ולא היתה להם כל תובנה שהיא לגבי מסע הנשמה אותו עשו.

הם לא קבלו את החלטת החיים הבסיסית ביותר: הם לא החליטו מי הם ומי הם בוחרים להיות. דבר זה היקשה עליהם לחלוטין לחיות את חייהם בדרך מתגמלת ומספקת. הם היו כמו ילדים מתרוצצים עם עיניים מכוסות, משחקים ב"מצאו את הכיוון". הם נכנסו בקירות ונתקלו ברהיטי החיים. הם לא התקדמו לשום מקום, והיו מתוסכלים, עצבניים רגשית, היו להם התפרצויות בלתי מוסברות, והם הפליגו בים של חוסר שביעות רצון וחוסר הרמוניה, בקוותם להגיע אל חוף של מטרות אותן אפילו לא קבעו לעצמם.

נראה שמעט עבד בחייהם, ופחות מכל מערכת היחסים שלהם. מדשדשים בים חוסר הסיפוק, הם הושיטו יד לאחרים בקוותם להציל עצמם מטביעה, אולם במקום למצוא עצמם נמשים מחוסר הסיפוק וחוסר התפקוד, הם משכו אחרים לאותו מקום.

מערכות יחסים – ובאופן מובהק מערכות יחסים רומנטיות – לעולם אינן יכולות לעבוד באופן אופטימאלי ולאורך זמן, אם נכנסים אליהן מהסיבות הלא נכונות. זה יכול להיראות כאילו הן בסדר, אבל אפילו אותן מערכות יחסים שנראה שהן מספקות קורטוב של אושר, רק נוגעות בקצה האפשרויות הקיימות ב'מערכות יחסים קדושות' אליהן נכנסים מתוך מטרה אמיתית של הנשמה.

קיימת סיבה אחת בלבד לכניסה למערכת יחסים, והיא קשורה לאפשרות להעניק לעצמנו הזדמנות להכריז ולהצהיר, לחוות ולבטא, להפוך להיות ולמלא את הרעיון הגבוה ביותר שלנו של מי שאנו באמת.

מאסטרים נכנסים אל כל סוגי מערכות היחסים – מאלה שנראות שטחיות וכאילו חסרות משמעות למאוד אינטימיות וחשובות – לא כמישהו המחפש לקבל, אלא כמישהו המחפש לתת. והדבר אותו הם מחפשים לתת הינה המהות של מי שהם באמת. המאסטרים עושים זאת לא מסיבות אלטרואיסטיות, (דהיינו, לרצות ולשרת את האדם האחר,) אלא מסיבות של בריאה עצמית (דהיינו, לחוות את העצמי כמי שהם בוחרים להיות). האירוניה היא, שבכך שהם משיגים את האפשרות השניה, הם משיגים אף את הראשונה. הם אכן משמחים ומשרתים את האדם האחר.

יש ביכולתנו לעשות כפי שהמאסטרים עושים... אולם אם טרם החלטנו מי אנו באמת, אין כל דרך בה נוכל לבטא את המהות שלנו.

לכן הצעד השני ביצירת מערכות יחסים מספקות, הינו קבלת ההחלטה החשובה ביותר שניתן לקבל: מי אני, ומי אני בוחר להיות במערכת יחסים, לא רק עם אותו אדם אלא עם כל החיים?

החלטה זו תיצור את כיוון חיינו. היא תגדיר את החוף ממנו נפרוש את המפרשים. היא תיצור את המטרה. היא תהפוך להיות היעד, ואין זה משנה כמה סוער הופך להיות הים. זהו נמל המבטחים שלנו – שכן הוא מושך אותנו אליו כמגנט. לא ניתן להתגבר על המשיכה של העצמי לרעיון הגבוה ביותר על העצמי על ידי הסערה הרגעית של ההיתקלויות היומיומיות של החיים.

אין זה אומר שלעולם לא "נסיים" מערכת יחסים – או שאסור לנו יותר לסיימן. זה אומר שניכנס אליהן, ושיתכן ו"נסיים" אותן מסיבות שונות לחלוטין מאלו שהתייחסנו אליהן קודם לכן כאל הסיבות המזמינות. הדבר אומר שמערכות היחסים שלנו תוכלנה להיות בריאות יותר מאשר היו אי פעם בעבר. אפילו מערכות היחסים אותן אנו משנים תוכלנה להיות בריאות, שכן שינוי, כאשר מדובר במערכות יחסים, אינו חייב להוביל לכעס ורוגז, עצב או תסכול, ואינו חייב ליצור חוויה של נזק או פגיעה.

סימנתי למעלה את המילה "לסיים" במירכאות משום חשוב להבין שאיננו באמת "מסיימים" מערכת יחסים, אלא פשוט משנים את צורתה.

היום שלמחרת בבלוג

לא באמת ניתן לסיים מערכת יחסים אנושית. הסיבות לכך הן שאין דבר כזה שנקרא "זמן" ואין דבר כזה שנקרא "אחר".

ישנם מושגים מתקדמים מאוד לגבי רוחניות/מטאפיזיקה, והאדם הממוצע עלול לעמוד בפני אתגר כאשר ירצה לכרוך את מחשבותיו סביב רעיונות כאלה. לחבק, או לקבל, מחשבות כאלה על מציאות עמוקה ביותר, יכול מיד לשנות את החיים. זה לבטח יכול לשנות את החוויה של מערכת יחסים.

מערכות יחסים, בהבנה הנורמאלית של בני האנוש את המילה, מקבלות צורות רבות. בהבנה רוחנית מתקדמת, מערכות יחסים מקבלות צורה אחת בלבד, שכן רק צורה אחת יש ל"מערכת יחסים" - מערכת היחסים שיש לאדם עם עצמו.

אין אף אחד אחר, למעט העצמי. אין זמן אחר למעט ההווה, בהווה ואך ורק ברגע של העכשיו, אני הנני כל היש.

אני מודע לכך, שלומר דבר כזה יכול להיחשב כאמירה מאוד נרקיסיסטית ושחצנית, ולא להיחשב בהקשר רוחני. אני מודע לכך שלומר דבר כזה אפילו בהקשר רוחני, לקהל שאינו מבין או מקבל את ההקשר אותו אנו מאמצים, יחשב אף הוא כמשהו מאוד מאוד שחצני. אולי אפילו מנאץ.

ולכן אני אומר דברים אלה כאן במידה מסוימת של זהירות, כאשר אני יוצא מתוך הנחה שאני מדבר אל קהל שמבין מקבל ומאמץ זאת לחלוטין, ומנסה להפנים את המסרים של 'שיחות עם אלוהים'.

אם נצא מתוך הנחה שאין אף אחד למעט העצמי – שאלוהים הוא כל מה שיש – כל מה שאנו עושים עם מישהו, או עבורו, אנו עושים למען העצמי, וכל דבר שאנו לא מצליחים לעשות עם מישהו, או עבורו, איננו מצליחים לעשותו עבור העצמי. המודעות שלנו לדבר זה, משנה עבורנו לחלוטין את אופי מערכות היחסים. היא משנה את הבנתנו לאופן בו אנו מוזמנים על ידי החיים "להיות" זה עם זה. ואכן משנֶה הדבר את כל מטרת מערכת היחסים שלנו, עם כל אדם ועם כל דבר.

המטרה, אם כן, הופכת להיות מאוד פשוטה: ליצור את העצמי, לבטא את העצמי, לחוות את העצמי, להפוך להיות העצמי בחוויה הטוטאלית שלנו. כאשר אני אומר 'בחוויה הטוטאלית' אני מתכוון רוחנית, פיזית, מנטאלית, רגשית, הן ביחסיות, ווהן בחוויה מוחלטת.

מערכות יחסים, בהבנה הנורמאלית האנושית של המילה, מקבלות צורות רבות, כפי שאמרתי. על מנת לשמר זהות אמיתית, אין צורך לקחת, או לשמר צורה כלשהי. על מנת להגיע להתפתחות מלאה ולהגשמה מלאה ברגע הנוכחי, התמידי של העכשיו, אין צורך לתפקד בתוך מסגרת בעלת צורה מסוימת של מערכת יחסים עם העצמי.

אם ניקח בחשבון את הטבע האמיתי של זהותנו, אנו תמיד נמצאים במערכת יחסים עם כל הדברים הקיימים. לכן בלתי אפשרי הדבר "להתחיל", או "לסיים", מערכת יחסים. כאשר אנו אומרים, במונחים הנורמאליים האנושיים, שאנו הולכים "לסיים" מערכת יחסים, כוונתנו היא שאנו הולכים לשנות את צורתה של אותה מערכת יחסים. אנו הולכים לשנות את האופן בו נחווה אותה. אנו הולכים לשנות את הצורה בה ניצור אותה.

חשוב שנבין זאת, שכן אם אנו חושבים שאי פעם נסיים מערכת יחסים, אנו טועים. תמיד ולעולם תהיה לכם מערכת יחסים עם כל אדם עמו היתה לכם אי פעם מערכת יחסים מכל סוג שהוא.. (דהיינו, באמת, עם כל אחד על פני הפלנטה). לא ניתן "לסיים מערכת יחסים." ניתן לשנות רק את האופן בו היא נוצרת ונחווית.

באופן דומה לא ניתן "להתחיל מערכת יחסים" או "להיכנס למערכת יחסים." ניתן רק ליצור ולחוות את מערכת היחסים עם כל אדם אחר, מקום או דבר, בדרך חדשה. דהיינו בדרך בה טרם חוויתם אותה עד כה.

כאשר הנכם ניגשים אל אדם שטרם "פגשתם" (טרם נתקלתם בו בצורה פיזית בתקופת החיים הנוכחית), יתכן שתרצו לשאול עצמכם שאלה פשוטה: כיצד יש ברצוני ליצור את מערכת היחסים עם אדם "חדש" זה בחיי?

זכרו שהמטרה האמיתית והיחידה של מערכת יחסים הינה להודיע ולהצהיר, לבטא ולמלא, לחוות ולהפוך להיות מי שהנכם באמת... ויכולות להיות רק שתי שאלות לגבי מערכות יחסים אנושיות:

1. לאן אני הולך?

2. מי הולך עמי?

אל תהפכו את סדר השאלות.

אל – משום סיבה שהיא – תשנו את סדר השאלות.

ברור?

האם הדבר ברור לכם?

טוב. אם כך נוכל להמשיך.

לבסוף בלוג נוסף, האחרון לאותו שבוע...

זהו, אם כך, השבוע של יום האהבה, (Valentine's Day), נכון? מאוד הולם, אם כן, להתבונן מה יש ל'שיחות עם אלוהים' לומר לגבי אהבה ומערכות יחסים.

רוב האנשים, אמר לי אלוהים, נכנסים למערכות יחסים מהסיבות הלא נכונות. מטרת מערכות יחסים עבורנו הינה ליצור הֶקשר בו נוכל להכריז ולהצהיר, לחוות ולבטא, להפוך להיות ולמלא את הרעיון הגבוה ביותר שלנו של מי שאנו באמת. מעט מאוד אנשים מבינים מערכות יחסים רומנטיות באופן זה.

בטוח שאני לא הייתי אחד מהם במהלך חיי, ומאז שניתן לי מידע זה, מצאתי עצמי מאותגר ברמה מאוד גבוהה. לא תמיד הצלחתי. למעשה נכשלתי חזור והכשל למלא את הרעיון הגבוה ביותר שהיה לי לגבי עצמי במערכות היחסים שהיו לי עם אחרים. יחד עם זאת אני מאמין שכשלונות אלה גרמו לצמיחתי, ולמדתי לדעת יותר ויותר על מה זה להיות אוהב באמת.

האדם הראשון אותו עלי לאהוב באמת, זה עצמי. אני יודע שזה נשמע לא יותר מקלישאה נדושה, אך אני מבטיח לכם שזה מאוד רציני ואמיתי – וחשוב ביותר. לאהוב עצמכם אינו אומר להיות אנוכיים. זה כן אומר לא להפוך להיות זיקית, לא להחליף צבעים, אמיתות, ואת הדרך בה הנך מתנהג כהוויה אנושית, רק על מנת להחזיק אדם מסוים בחדר. זה אומר לאהוב עצמך מספיק על מנת להיות אתה בצורה אוטנטית, גם אם זה נראה שבעשותכם זאת, תגרמו לאותו אדם לעזוב.

למעשה מה שיקרה הוא, שאנשים מסוימים יעזבו אתכם, אולם אנשים אחרים ייכנסו לחייכם בדרך עוצמתית וחדשה. הם יצטרפו אליכם משום שהם יהדהדו עם מי שהנכם. הם יהיו בהרמוניה עם מהות הווייתכם. הם יסכימו עם סדר היום שלכם, עם ה- agenda שלכם. יהיו להם אותן כוונות, והם ישתוו עמכם בדרכים רבות. הם אינם כמותכם, אולם הם ישתוו אליכם. אינני יכול להדגיש מספיק כמה דבר זה חשוב. אדם אינו יכול לדעת – ואף אתם לא – האם הוא משתווה, אלא אם הוא יודע מי אתה בהווייתך האמיתית.

זהו מטבע לשון שהטבעתי על מנת לתאר אדם החי באמת שלו ובא ממנה, בכול רגע ורגע. לפני מספר שבועות קבלתי "החלטה של ראש השנה", וזו החלטתי: "אמור את האמת שלך ברגע שאתה יודע אותה." כבר שנים רבות שאינני עושה זאת. למעשה שיקרתי במהלך רוב שנותיי. שיקרתי שקרים קטנים, שקרים גדולים, שקרים פעוטים ושקרים חשובים. עשיתי זאת משום שחשתי שהדבר משרת אותי. עתה אני רואה ששום דבר לא עשה לי שירות דוב יותר מהשקרים. כל כך זקן כה בקרוב, כל כך חכם כה מאוחר.

וכך, אני מזמין אתכם היום, ביום האהבה, לאהוב עצמכם כפי שטרם אהבתם עצמכם קודם לכן. אהבו עצמכם מספיק על מנת שתוכלו לומר את האמת העמוקה ביותר שלכם, לכול אדם שבחייו הנכם נוגעים, ובמיוחד לבן/ת זוגכם. אנא דברו אל אהובכם ממקום של שקיפות ונראות בכל רגע ורגע. עמדו עירומים בפני אהובכם, לא רק באופן פיזי, אלא אף באופן מנטאלי, רגשי ורוחני. אפשרו לעצמכם להיראות, אפשרו לעצמכם להיות מוכרים בדיוק כפי שהנכם. זו תהיה המתנה הגדולה ביותר שאי פעם תוכלו לתת למישהו, והמתנה המופלאה ביותר שתוכלו לתת לאדם עמו הנכם חולקים את חייכם.

וכך, לא רק שזה יהיה מעשה של אהבה עצמית, אלא אף מעשה של אהבה אדירה לאחר. המוכנות להיות פגיע לחלוטין וללא הגנות במרחב של האחר, הינה התרומה הגבוהה ביותר שלֶב אחד יכול לתת לבן אנוש אחר. היא תאמר יותר מכול מה שהמתנות הקנויות תוכלנה אי פעם למסור. היא אף תאמר על עצמכם יותר מאשר כל דבר אחר יוכל לשדר לגבי מי שהנכם וכמה אתם אוהבים.

המוכנות לאבד מישהו במקום להחזיק בו מתוך העמדת פנים כוזבת, הינו מעשה האהבה הגדול ביותר. האירוניה היא, שכאשר יש אומץ לחלוק את הדבר אשר אתם בטוחים שיבריח את אותו אדם מכם... לעתים תכופות הינו בדיוק הדבר שמלהיב אותו להישאר. אז הוא יודע שאינו חי עם "רעיון" של מי שאתם, אלא אם האדם האמיתי. עם האמת. עם הסיפור האמיתי. הדבר האמיתי.

רוב האנשים יכולים לחיות עם מציאות. מה שאינם יכולים לחיות עמו, הנן תקוות שווא, חלומות שאינם במקומם, והידיעה שאינם יכולים לסמוך על המילים שיוצאות מפיו של האדם האהוב – ולא משום שהאדם רע, או אכזר, או מנסה לפגוע בכוונה, אלא פשוט משום שאותו אדם כה פגוע, שאינו יכול לומר מלים שאפשר לבטוח בהן. הוא אינו מכיר את האמת של עצמו, משום שמעולם לא זיהה אותה. מעולם לא חש בדחף לומר אותה, להכריז עליה, להצהיר אותה, מפחד שיאבד אדם אחר. התוצאה היא שהוא איבד שוב ושוב אנשים רבים בחייו.

אנשים להם אני מייעץ שואלים אותי כיצד הם יכולים להכריז על האמת שלהם כאשר הם כלל אינם יודעים מהי. הם מבקשים ממני לעזור להם לזהות את האמת שלהם, להבין מי הם באמת ומה הם באמת רוצים. אני אומר להם שעליהם להתחיל פשוט על ידי כך שיביעו את האמת שלהם במלים. הם חייבים להתחיל לדבר. בקול רם. על כל דבר.

על רגשותיהם, על מה שהם רוצים ממש עתה. יתכן שזה נכון שאנשים רבים אינם יודעים מה הם רוצים לטווח הרחוק, אולם אין זה נכון שאנשים אינם יודעים מה הם רוצים כאן ועכשיו. כל אחד יודע מה הוא/היא רוצה ממש כאן, ממש עתה. כל אחד יודע זאת. זו פשוט שאלה האם אנו אמיצים מספיק על מנת לומר את האמת שלנו לגבי זה. אם אנו עוצרים את האמת בתוכנו, ואם אנו עושים זאת שנים רבות, אנו פשוט מאבדים קשר עם המהות של מי שאנו ומה אנו רוצים. אנו נכנסים למצב של תרעומת שקטה. אנו מתחילים לחיות חיים של יאוש שקט. אנו אומרים פחות ופחות וחושבים יותר ויותר. אנו פונים פנימה, לתוכנו, ומערכת היחסים המשמעותית שלנו עם האדם אותו אנו אוהבים, הופכת להיות בלתי מספקת – ואנו איננו יודעים אפילו מדוע.

תנו, אם כן, ביום אהבה זה, את מתנת האמת. עזבו מהממתקים, שכחו מכרטיס הברכה היפה, מהפרחים, מארוחת ערב במסעדה, מחלוק הלילה ומכל הדברים האחרים עליהם חשבתם כ"מתנה המושלמת" לאותו ערב. פשוט אמרו את האמת. בטאו את המלים שאתם יודעים שתתקבלנה בברכה, ואת המלים שאתם יודעים שלא. היו אמיצים. היו נועזים. היו אותנטיים, היו אמיתיים. ובהיותכם כל זה, תהיו מהות האהבה עצמה.

ניל

 להענקת תמורה