בריאותכם הינה בריאתכם

ניל דונלד וולש

גליון 44

במהלך מרבית שנות חיי, היתה בריאותי לקויה. אפילו כאשר נולדתי. הייתי תינוק מאוד רזה, ילד מאוד חלשלוש, ומבוגר מאוד לא בריא.

אני זוכר שבגיל 34 היו לי כאבים של דלקת פרקים הקשים ביותר שאני חושב שיכולים להיות. אני בטוח שאחרים סבלו יותר, אולם לא ניתן היה להוכיח לי את זה. הייתי אומלל. בקושי הצלחתי לזחול לאמבטיה, ולא הייתי מסוגל לצאת ממנה ללא עזרה. לא הייתי מסוגל לכפתר את כפתורי חולצתי העליונים או לקשור את העניבה בבוקר, משום שאצבעותיי לא תפקדו כראוי. להחזיק עפרון במשרד היתה משימה כואבת מדי, והיו ימים שממש לא הייתי מסוגל לכתוב יותר מאשר את חתימתי, ואף זו היתה משימה מכובדת.

חברֶה, זה כאב של ממש, וכל אחד עם דלקת פרקים יכול לספר לכם על מה אני מדבר.

בנוסף, בסוף שנות ה- 40 שלי, היתה לי הפרעה כרונית בקצב הלב, הידועה בשם PVC (premature ventricular contractions). דבר זה גרם לי ברוב הזמן לבעיות של קוצר נשימה. לעתים תכופות הייתי מוטרד על ידי התחושה של "הילחם או ברח".

הוסיפו לזה את העובדה שבגיל 16 סבלתי מקריסה חלקית של הריאה הימנית, ותבינו מדוע הצבא האמריקאי כלל לא רצה להתעסק עמי. בשנות ה- 30 של חיי פיתחתי כיב של התריסריון. בסוף שנות ה- 40 שלי היתה לי תאונת דרכים וסבלתי משבר בחוליה הצווארית השביעית, דהיינו – היה לי צוואר שבור.

שנים מספר לאחר מכן, מעדתי לתוך בור שבדרך ושברתי את כף רגלי.

לבסוף, באמצע שנות ה- 50 שלי, אבחנו אצלי הפרעה בעצבים הפריפריאליים.

הא.

הסיבה בגינה אני מספר לכם כל זאת, היא משום שאני חש מצויין. למעשה, מעולם לא חשתי טוב יותר בחיי. אני חש טוב יותר מאשר חשתי לפני 15 שנה. הרבה יותר טוב.

מדוע? כיצד יתכן הדבר?

אני שונא להישמע כמו תקליטור, אולם הכול היה 'שיחות עם אלוהים'. הדיאלוג המתמשך הזה שינה את חיי. ההצהרה שמהווה את בסיס השיעור הנוכחי, אינה הפשוטה מבין המסרים שקבלתי מאלוהים ואשר השפיעו על חיי.

אם לפני 20 שנה מישהו היה אומר לי: "בריאותך הינה בריאתך," הייתי מכה אותו בראשו. זה לא משהו שהייתי מוכן לשמוע. עתה, לאחר 'שיחות עם אלוהים', אני מבין שלא רק בריאותי, אלא כל דבר בחיי, הינו הבריאה שלי. 'שיחות עם אלוהים' אומר שלא ניתן לשנות שום חלק בחיים עד שמוכנים לקבל אחריות לכול הדברים, ואני לקחתי זאת לתשומת לבי.

יתכן שאתם זוכרים, שכאשר התחלתי בחוויה הזו של שיחות עם אלוהים, היו בחיי שלושה דברים:

1. מערכת היחסים שלי עם האדם המשמעותי האחר היו בשלבי סיום.

2. הקריירה שלי הגיעה למבוי סתום.

3. הבריאות שלי הידרדרה במהירות.

עתה אני רואה שאני יצרתי את כל שלושת הדברים האלה. לפני מספר ימים, כאשר התכוננתי לכתוב את דברי האלה, קבלתי שיחת טלפון ממפיקי תכניתו של פיל דונהאו, המשודרת עתה ב- MSNBC. הם רצו לדעת אם אהיה מוכן להשתתף בתכנית המתמקדת בשאלה: "אם יש אלוהים, כיצד הוא מאפשר שדברים רעים יקרו לאנשים טובים?"

בראיון המקדים, (ברבות מתכניות האירוח הנערכות בערוצי הטלוויזיה הארציים, ישנם עוזרים למפיקים המנהלים "ראיון טלפוני מקדים" עם האורחים) אמרתי, שלפי הבנתי, אין זה תפקידו של אלוהים להחליט וליצור את אשר יקרה לאנשים. תפקידו של אלוהים להיות שם עבורנו כאשר הדברים קורים, ולתת לנו אומץ, כוח, הבנה ותובנה הנחוצים על מנת לראות את המתנות שהחיים נותנים לנו, כשהן עטופות בקשיים או בטרגדיות.

כאשר הרגשתי שכל חיי מתפרקים, בא אלי אלוהים והביא לי את אותם אוצרות. קבלתי אומץ, כוח, הבנה ותובנות. לבסוף הצלחתי לראות את המתנות שהחיים עטפו בקשיים.

המתנה עבורי היתה שהקשיים עצמם פתחו אותי למודעות גבוהה לגבי האופן בו החיים עובדים – ולגבי החלק שאני משחק בכל התהליך.

שיחותיי עם אלוהים הבהירו לי שאני הוא הבורא את מציאות חיי, כן, אפילו את נושא הבריאות; ששום דבר אינו אינן מקרי, וברגע שאקבל את העובדה שאני בורא את הכול, אוכל להתחיל לפעול על מנת לשנות את אותם חלקים שאינם מועדפים עלי.

את זאת אוכל לעשות על ידי השימוש בשלושת כלי הבריאה: מחשבה, מילה, מעשה.

אני זוכר שעשיתי זאת בתקופות מוקדמות יותר בחיי, מבלי לחשוב על כך. זה עבד מאוד טוב, ואני נזכר שהדבר הדהים אותי.

בוקר אחד, לאחר שנים רבות של סבל מדלקת הפרקים שציינתי (ידי היו כל כך מעוותות, שהן נראו כמו ידיו של יוגי ברה, לאחר 25 שנים בהן שימש כתופס הכדור במשחק כדור בסיס של קבוצת ה- New York Yankees), עמדתי בחדר השינה שלי נאבק עם העניבה, ולפתע צעקתי (לא על מישהו באופן מסוים), "טוב! נמאס לי מהכאב הנבזי הזה ומספיק. נגמר. זהו. סוף. אין לי בו צורך יותר. סוף הסיפור. רות סוף!"

אני זוכר היטב יום זה, משום שבתוך שבועות הבעיות שלי נעלמו! אני מתכוון לכך! ממש כך. מרבצי הקלציום שיצרו גושים על אצבעותיי, הפרקים הנפוחים, הכאב, הכול – נעלם תוך פחות מששה חודשים. לא יכולתי להבין מה קרה. זה קרה הרבה לפני השיחות עם אלוהים, לכן מעולם אפילו לא דמיינתי שהיה לי קשר כלשהו לעניין.

עברו שנים רבות. רק אחרי השיחות עם אלוהים, הבנתי מה קרה. אני פשוט רציתי שבעיותיי תיפתרנה.

אינני אומר שכל אחד יכול לעשות זאת בכל פעם שהוא רוצה שמשהו יעלם מחייו. אינני אומר גם שאני יכול לעשות זאת כל פעם. אני כן אומר, שעתה אני משוכנע, שלפחות במקרה זה, יצרתי את היעלמותן של בעיותיי.

אין לי צל של ספק בעניין. יחד עם זאת, היום אני אפילו אינני מנסה "להעלים" מצבי בריאות שליליים מחיי. מצבים אלה כלל אינם חשובים לי יותר. אני מתעלם מהם. עתה יש לי polyneuropathy ואני מתעלם מכך. אני רק מתבונן בזה, וההשפעה שיש לזה נעלמת. (ב'שיחות עם אלוהים' נאמר: "מה שמתנגדים לו, מתקבע. מה שמתבוננים בו, נעלם. דהיינו, הוא מאבד את הצורה האשליתית שלו.") איני חווה יותר את ההשפעות הבריאותיות של כל בעיה בריאותית שהיא. הן רק חלק מ"כל היש".

עברתי ממצב של ניסיון לרפא את הבעיה, למצב של חיפוש אחר ריפוי הדעה שיש לי לגביה.

אם הדעה שלי לגבי בעיה רפואית היא שזה לא בסדר, אחווה את המצב כלא בסדר. אם, מאידך, אחליט שכאשר יש לי בעיה רפואית כלשהי זה בסדר גמור מבחינתי, אז כך הוא. כך אחווה אותה.

קן קיירס Jr. המנוח, שכתב מדריך שימושי לתודעה העליונה, בו הוא מגלה את סודות האושר, כיצד ליהנות מהחיים למרות כל מה שיש בהם וכיצד לאגור כוח באמצעות תובנות ואהבה, בילה את רוב ימיו בכסא גלגלים עקב שיתוק ילדים. הוא אמר פעם, שמחלתו היתה המתנה הגדולה ביותר של חייו, משום שהיא גרמה לו להסתכל על הדברים בדרך חדשה לחלוטין. התובנות שלו הולידו ספרים שנמכרו במיליוני עותקים, ונגעו בחייהם של רבים בעולם כולו.

הייתי מציע שתשקלו את האפשרות שיצרתם את מצבכם הבריאותי הנוכחי, ושאתם בוראים כיצד לחוות אותו – עתה ובעתיד – בכל דרך שתחפצו.