קוסמולוגית החיים

7.2.2009

מסר מאת ניל דונלד וולש

הובהר לי לחלוטין שמקורם של כל מחשבה, מילה ומעשה בחיי כל הוויה פיזית ביקום, נובעים מאחד משני מקורות, כפי שאנו מכנים אותם בשפתנו הארצית – אהבה או פחד. אלו הם המספרים הבינאריים המקוריים של היקום. אלו הם ה- "0" וה- "1" של תכנת מחשב החיים.

אנו יודעים שכל תוכנות המחשב בנויות על ידי מערכת בינארית, תוך שימוש ב- 0 וב- 1. תמונות, אותיות ומספרים, המופעים על גבי מסכי הטלוויזיות והמחשבים באמצעות תהליכים, גורמים לנקודות להכיל אחוז מסוים של מסה או שאין בהם כלל מסה. דהיינו או שזו קבוצה של 0 או קבוצה של 1. כל החומר הכתוב מורכב מלא יותר מאשר מרחבים בדף שנשארו ריקים, או מרחב המכוסה בכמות מסוימת של דיו.

באותו אופן כל מה שקיים ביקום הפיזי בנוי ממשהו, או מכלום. זוהי השיטה הבינארית של החיים הפיזיים. מאידך החיים המטאפיסיים מתקיימים במערכת משולשת. נראה שבעקרו, כל דבר בפיזי מופיע ומובן כצמד, בעוד שכל דבר מטאפיסי, או רוחני, נראה ומובן כשילוש.

דוגמאות לצמדים פיזיים הן זכר-נקבה, מעלה-מטה, שמאל-ימין וכו'. דוגמאות לשילושים מטאפיסיים כוללים גוף-שכל-רוח, כאן-בכל מקום-שם, או לפני-עתה-אחרי.

התהליך בו דברים "מתגבשים" משילוש מטאפיסי לצמדים פיזיים הינו תהליך הצמצום. דברים מצטמצמים ממצב השילוש למצב מופחת של צמד. לאמתו של דבר כל הדברים שומרים על צורתם המשולשת, אך נראה כאילו הם מתגלים כצמדים.

בסופו של דבר, ברמות הביטוי החוויה וההבנה הגבוהות ביותר, כל הצורות הופכות להיות חסרות צורה. אפילו צורת השילוש של המציאות המטאפיסית מתמוססת לחוסר צורה של השלמות המאוחדת, אשר בה השילוש נראה כווריאציה פשוטה של 'הדבר האחד הקיים'.

מחזור זה של התגבשות והתמוססות חוזרת ונשנית, הינו התהליך אותו אנו יכולים לכנות 'מחזור אינסופי של תפישה'. זה הכול עניין של האופן בו אלוהים חושב על עצמו, וכך כיצד אלוהים רואה וחווה עצמו.

דוגמא לאופן בו כל היש מגשים עצמו ברמות תפישה שונות הינה החוויה הבינארית האנושית של חום וקור.

אנו אומרים שאו שהדבר "חם" או שהוא "קר". זה מצביע על שיקול בינארי שאו שהדבר הינו זה, או שהוא ההוא. בעולם הפיזי יש לאנשים דרך להתבונן בדברים ולקטלג אותם כשחור או לבן. התצורה הזו של "או-או" מאוד שכיחה.

כשנחקור יותר לעומק נגלה, שבמקרה הטוב, תצורה של או-או הינה פשטנית. אנו מגלים שיש יותר מאשר סתם "חם" או "קר", כי יכול להיות גם מה שאינו חם ואינו קר. (מים, החמים מדי להיקרא "קרים" והקרים מדי להיקרא "חמים", נקראים לעתים "פושרים".)

בין הקצוות קיים מצב ניטראלי שיוצר את המערכת הבינארית של הדברים הפיזיים. מקום ניטראלי זה הינו נקודת האיזון בין הקצוות הקיצוניים של הצמד.

בכך שאנו מזהים את קיום נקודת האיזון, אנו מכירים בכך שהטבע האמתי של 'כלל החיים' הינו מערכת של לפחות שלוש נקודות. כל הדברים בחיים הפיזיים הינם שילושים שפשוט מופיעים כקווים ישרים עם "התחלות" ו"סיומים." דהיינו, כל הדברים בחיים הפיזיים הינם 'מערכות סגורות' שנראות כ'מערכות פתוחות'.

מציאות זו ברורה יותר במטאפיסיקה.

בשילוש של גוף-שכל-רוח, השכל הינו נקודת האיזון בין הגוף והרוח. למעשה ניתן לראות בגוף וברוח שני קצוות של מערכת בינארית. בחשיבה בינארית קפדנית, הדברים הם או "פיזי" או "לא פיזי". דהיינו, הם נחשבים כחומר או כאנטי חומר – או כפי שהיינו מכנים אותם – "גוף" או "רוח". חשיבה בצורה משולשת מאפשרת לנו להסיק שהדברים יכולים להיות הן פיזיים והן רוחניים. למעשה, זה בדיוק מה שאנו.

מודעות זו נוצרת על ידי השכל, המשמש כמקשר, או כנקודת איזון, בין שני הקצוות. אנו הוגים בשכל את רעיון הגוף והרוח, וכך אנו מספקים לעצמנו את ההזדמנות לחוות את שניהם.

מהפרספקטיבה של מציאות אולטימטיבית, אפילו השילוש חם-פושר-קר (שלא לדבר על השילוש: גוף-שכל-רוח), אינו קיים. מלים אלה הינן רק ביטויים מוגבלים או תפישות מוגבלות, של 'הדבר האחד הקיים'. (במקרה של חם-פושר-קר, השילוש הינו ביטוי של 'הדבר האחד' הנקרא "טמפרטורה." באותו אופן, לפני-עתה-אחרי הינם ביטויים מוגבלים לתפישות של 'הדבר האחד ' שנקרא "נצח". כמו כן, גוף-שכל-רוח הינם ביטויים מוגבלים או תפישות לדבר האחד הנקרא חיים.)

הבה נשתמש בדוגמא הראשונה על מנת להסביר ולבטא אמת אוניברסאלית, שהמוח האנושי יוכל להבינה. בדוגמא זו, נקרא ל"טמפרטורה" מצב אוניברסאלי של הדברים. מנקודת מבט אוניברסאלית, הדבר אינו חם ואינו קר, אלא פשוט ביטוי או תפישה של זה אשר הוא, שהינו טמפרטורה. ניתן לתאר ביטויים, או תפישות אלה, כ"חמים" או "קרים" או "פושרים", אך מלים אלה אינן אלא מלים – תיאור בלבד. בכך שמתארים משהו בדרך מסוימת, אין הדבר משנה את העובדה שאין הפרדה בשלמות האוניברסאלית.

בדרך כלל בחיים הפיזיים אנו רואים (למעשה בדרך כלל אנו בוחרים לראות), רק חלק מהשלמות האוניברסאלית, שהינו הולוגרף. נקודת מבט מוגבלת זו הינה הדבר המאפשר לנו למיין נתונים מההולוגרף כך שנוכל לחוות עצמנו כחלק מאותם נתונים.

בקיצור, תפישה – האופן בו אנו מתבוננים בדברים – הינה הדרך בה אנו הופכים להיות ייחודיים בתוך השלם. תפישה הינה פונקציה של המוח, נקודת האיזון בין הגוף והרוח.

זהו הסבר ארוך למדי ומתוחכם משהו, של הפרדיגמה של אהבה/פחד כפי שחווים אותה בתוך מסגרת החיים הפיזיים כפי שאנו מכירים אותם. מה שאני מבין הוא, שבחיים הפיזיים, כל הדברים מופיעים או מאהבה או מפחד. זהו הצמד הכי בסיסי של החיים הפיזיים. זהו הגורם העיקרי. אלו הם ה- "0" וה- "1" של מחשב החיים.

אי שם בין אהבה לפחד, ישנה נקודת אמצע, בה אף אחת משתי אפשרויות אלה אינה נחווית כלל. זהו המקום הניטראלי, או נקודת חוסר הקשר, אותה מתארים מאסטרים רבים. זהו מקום מטאפיסי שקיים במוח, לא במציאות פיזית. זוהי נקודת האיזון בין שני הדברים, ובמקום זה של איזון מושלם בין ההיבטים - השלילי והחיובי - של המערכת הבינארית של החיים הפיזיים, שוכנים כל המאסטרים.

בעוד המאסטרים האנושיים שוכנים ברוגע מושלם בנקודת האיזון של המערכת הבינארית, אלוהים שוכן בכל מקום בתוך המערכת. למעשה אלוהים הוא המערכת. המילה "אלוהים" הינה שם אחד אותו נתנו למערכת. שם אחר הינו "חיים."

את המאסטר ניתן לתאר כהוויה שאינה שוכנת לא באהבה ולא בפחד, משום שהמאסטר מחזיק את נקודת האיזון המושלמת בין שניהם, ובכך שהוא מוצא את הניטראליות, הוא הופך את הצמד לשילוש. את אלוהים ניתן לתאר כהוויה שאינה קיימת לא באהבה ולא בפחד, משום שהוא מחזיק את שלמות השילוש כחוויה בודדת. אלוהים אינו צריך למצוא את נקודת האיזון בין הקצוות של הצמד, משום שאלוהים הינו הקצוות, הניטראליות וכל מה שביניהם.

המאסטרים משיגים את מה שנראה כמו "אלוהיות" בכך שהם מגיעים לנקודת איזון בין הקצוות של הצמד – חוויה בחיים הפיזיים. זה שהוא אלוהים, אינו מחפש להגיע אל נקודת האיזון, משום שהוא כל דבר מאוזן, והוא מכתר ומכיל כל דבר בכול החוויות. ולכן, אלוהים הינו הסיכום הסופי של כל שילוש, כל צמד, ושל כל דבר קיים.

לכן ניתן לתאר את ההבדל בין אלוהים והמאסטרים כהבדל בין "ניטראליות" ו"טוטאליות." המאסטר ניטראלי בכל הדברים. אלוהים הינו הסיכום הסופי של כל הדברים.

הניטראליות הינה ההגעה אל האיזון המושלם אשר מושג על יד מאסטרים פיזיים בעולם פיזי. הטוטאליות הינה הכיתור של כל היש.

בני אדם בצורה פיזית, בני אנוש, יכולים, באופן בו הם מבטאים את מה שאנו קוראים לו חיים, לעבור מהעדפה לניטראליות ולטוטאליות. בני אנוש יכולים לחוות אחדות בכל דבר, ובכך להעלות את החוויה המוגבלת הן של הצמדים והן של השילושים.

זה הדבר שהספר המופלא 'אחדות עם אלוהים' מזמין אותנו לעשות. אולם אל לנו להישאר במצב של אחדות עם כל היש, אחרת, לא נוכל לחוות יותר את מה שיש בכל אחת מצורותיו השונות, ולכן, כל היש יחדל "להיות" בחוויתנו.

חצינו את ההפרדה בין 'הכול' ל'שום דבר' – שהינו הצמד הגדול של כל המציאות הפיזית. אנו שבים לאחדות עם כל היש, אולם אם נישאר באחדות, לא נוכל לחוות אותה, ובהיעדרו של הדבר ש'אינו', מה שיש גם הוא 'אינו'.

זוהי מסתוריות החיים הבלתי פתורה. זהו הסוד שאינו מסופר. זהו ההיבט של התהליך האוניברסאלי אשר באמצעותו החיים מבטאים עצמם, שרק לעתים נדירות מדברים ומסבירים אותו, אפילו לא בבתי ספר גבוהים לידע אזוטרי.

ברגע שאנו מבינים זאת, אנו חדלים לחשוק במצב הנצחי של איחוד מחדש עם האלוהות, משם שאנו מבינים שאם חוויה זו תהיה נצחית, היא תסתיים מיד.

זהו המקום בו 'זה אשר מתחיל' פוגש את 'זה אשר מסתיים'. זהו הזמן/מרחב - שאינו בר הגדרה, שאינו בר מיקום – במחזור החיים אשר בו ההתחלה והסוף הינם אחד.

זה המקום בו שוכן אלוהים. למעשה זהו בעצמם אלוהים. את זה מתארים בספרות הקדושה והאזוטרית האנושית כ"הנני/אינני." לזה התכוון אלוהים כאשר אמר: "אני הוא האלפא והאומגה."

ניל

להענקת תמורה