שאלה לניל

גליון 1020

12.8.2022

מאנגלית: חמדה טלאור

שאלת הקוראת:

ניל היקר,

אני מקווה שתקרא מייל זה משום שיש לי שאלה המעסיקה אותי זמן ארוך. סיימתי עתה לקרוא את ארבעת הספרים שלך 'שיחות עם אלוהים' ומצאתי אותם בעלי ערך עמוק בחוויה שלי במערכת היחסים שלי עם האל. אנשים אומרים שהם אוהבים את אלוהים, אך תמיד זה נראה לי שטחי במידת מה שכן האם יכול מישהו באמת לומר שהוא מכיר את האל ושהוא פיתח עמו מערכת יחסים כך שהוא יכול להתאהב בו/בה [ואינני מדברת עליך משום שנראה שאתה אכן התאהבת באלוהים באמצעות עבודתך]. אני מנסה לפתח רגשות כנים של אהבת האל.

וזו שאלתי: איבדתי את בני, טימי, בתאונת דרכים ביום שישי, 13 אוגוסט, 1999. אפשר לומר שהוא בא לעולם באמצעות תאונה, משום שביום 13 ספטמבר 1974, בזמן שהייתי בחודש השמיני להריוני היתה לי תאונת דרכים. ניצלנו, למזלנו, אולם הוא נולד כמעט חודש לפני הזמן כתוצאה מבקיעת המים שקרתה כתוצאה מהתאונה. כשהוא נולד הייתי בת 24 , קרובה ליומולדת 25. כאשר הוא מת הוא היה בן 24, קרוב ליומולדתו ה 25. כאשר היו לי צירי לידה פיתחתי קשרים רציניים בשערי ולקח שבועות רבים לפרום אותם. כאשר הוא מת אותם קשרים שבו והייתי זקוקה לתספורת רצינית על מנת להיפטר מהם.

מאז שנת 1985 הקדשתי זמן להבין מה זה מוות עד שיום אחד אמר לי בני: "אמא, את קוראת את כל הספרים על חוויות של מוות קליני ועל מיתה, ואני חושש שאת הולכת למות." הבטחתי לו שאני חזקה ושלא אמות עוד זמן ארוך. כמובן שלא ידעתי שהוא יהיה הראשון. לפני שקראת את ספריך, קראתי את הספרים 'מסע הנשמות' של ד"ר מיכאל ניוטון. בספרים אלה נאמר שילד שלך אינו הילד שלך יותר, שבעלך אינו בעלך יותר, שהאם והאב אינם ההורים שלך יותר משום שהם רק שיחקו תפקיד בחיים הנוכחיים שלך. אם זה נכון, זה מייאש אותי לחשוב שהבן שלי כבר אינו הבן שלי. כואב לחשוב שהוא יבחר אמא חדשה מתוך מה שנקרא "קבוצת הנשמות" וימשיך קיום אחר עם משפחה אחרת עבור התפתחות הנשמה שלו. מתנצלת אם זה נשמע אנוכי, אך זה כואב מאוד לאבד אותו, שלא לדבר על לחשוב שהוא כבר אינו הבן שלי.

זו היתה, וממשיכה להיות, דרך ארוכה עבורי. קיבלתי את מותו משום שאין לי ברירה. אך להבין שהוא אינו יותר בני הורס אותי. האם אתה יכול לזרוע קצת אור על הנושא בשבילי? העדות שלך על אלוהים מרגישה נכונה ומנחמת מאוד. האם אתה יכול לספר לי עוד, עם החוכמה והידע שרכשת, על מה מדובר כאן. עצוב לי לחשוב ששיחותיך עם אלוהים הסתיימו בשבילי בכתיבתך, ושאינני יכולה להוציא עוד ידע מהספרים הרוחניים הנפלאים האלה.

בקשה ניל, אם תוכל למצוא זמן לענות לי ישירות, אהיה אסירת תודה מאוד להשראה בנושא.

תלמידה נצחים של היקום, הלן.

________________

ניל משיב

הלן היקרה,

הדבר הראשון שאני רוצה שתעשי הוא, שתפני אל האתר של אמזון ותקני את הספר 'בבית עם אלוהים – בחיים שלעולם אינם מסתיימים'. אם תעשי זאת עתה, לאחר שתקראי את דברי, כבר מחר יוכל הספר להיות בידייך, ואז התחילי לקרוא ועל תפסיקי עד שתסיימי. במובנים רבים זה כמעט כאילו הספר נכתב עבורך.

בדו שיח זה, אלוהים מסביר ש"מוות הוא תהליך של זיהוי." כל נשמה חיה לנצח, ובזמנים שלאחר המוות היא עוברת דרך תהליך של שלושה שלבים בהם היא (1) חדלה להזדהות עם הגוף שלה; (2) חדלה להזדהות עם ההכרה שלה; (3) חדלה להזדהות עם הרוח שלה, וסוף סוף מתמזגת עם האחדות, עם המהות של ההוויה שיש בינינו המכנים אלוהים. זהו המסע הביתה, וזה מסע מלא שמחה ופליאה שכל ישות רוחנית מקבלת לאחר המוות, שכלל אינו מוות, אלא רק לידה מחדש בצורה אחרת.

לאורך כל דברי הימים ייכתב שנתת פיזיות לנשמה שנקראה בנך. יחד עם זאת, נשמה זו הרבה יותר גדולה מהזהות המקומית והאינדיבידואלית שלקחה לעצמה ברגע הלידה. במובן זה, נשמה זו "כבר אינה בנך יותר" – ולא היית רוצה שהיא תהיה. הנשמה נצחית, אין סופית, ואיננה מוגבלת בזהות שלה לאף התגלמות, למעט כאשר היא בוחרת להיות שוב ממוקדת בדרך זו.

כלומר הרוח, הנשמה הכבידה הזו שהיא הנשמה של בנך יכולה "להפוך שוב לקטנה," להקטין עצמה לרעיון אחד של עצמה, בכל זמן בעתיד. מה שאני אומר, כפי שאני מבין את הדברים, הוא, שהמהות שהפכה לאינדיבידואלית של הוויה שהופיעה בחייך כנשמה של בנך יכולה, ואכן כך קורה, לחדש זהות ספציפית זו לפי רצונה, והיא תמיד בוחרת לעשות זאת עם כל מחשבה אוהבת עליה.

בעצם הנשמות "משנות תדמית" – אפילו כאלוהים עצמו. נשמה לעולם אינה שוכחת צורה שקיבלה על עצמה, ואף זהות אינדיבידואלית [הנשמה חיה תקופות חיים רבות] לעולם אינה ננטשת או הולכת לאיבוד או "נזרקת הצידה" לתמיד רק משום שתקופת חיים מסוימת הסתיימה. בעצם נשמה יכולה, כפי שכבר אמרתי, לשוב שוב בצורה מסוימת בכל פעם שכך תחפוץ לעשות. אחד הדברים שגורמים למהלך זה זו אהבה.

אהבה זו צורה ספציפית של אנרגיה טהורה המגיעה הכי קרוב לדימוי של אנרגיית החיוניות של האל, וכאשר חושבים על נשמה באהבה, אותה נשמה מגיבה בכך שהיא מחזירה עצמה לצורה אותה לקחה כאשר היא נשוא האהבה שאותה היא חשה עתה, והיא תעוף לאדם שחושב עליה בדרך זו. אהבה היא מגנט המושך את כל הנשמות אלינו, הן אלה החיות במציאות הפיזית והן אלה החיות במציאות הרוחנית.

בדרך זו בנך תמיד שומר על זהותו – בו בזמן שהמהות הנצחית שלו גדלה מעבר לכך. זו הדיכוטומיה האלוהית שניתן להבינה במלואה רק בהקשר של מודעות גדולה יותר שבתוכה יכולות להתקיים בו זמנית באותו מרחב שתי אמיתות שלכאורה הן מנוגדות זו לזו. וכך, התשובה לשאלתך, הלן, היא שבנך הוא גם "בנך" וגם לא, לעולם.

הסימטריה הכמעט מושמת של חייו של בנך – הכביכול "מקריות" הקשורה ללידתו ומותו – מרמזת על תכנית אלוהית ורמה של התערבות שמימית המגיעה הרבה מעבר ליכולת ההבנה האנושית. הסתכלי על הסימן המושלם שאני מאמין שקיים כאן: "סימן" ברור מנשמה אחת לשנייה שרמה גבוהה מאוד של בריאה משותפת התרחשה כאן. אני מאמין שנשמה זו היא הרבה יותר מאשר רק בנך, ובעצם יכולה להיות אחת מהנשמות השותפות שלך במהלך כל הזמנים – היבט של העצמי היחידני, מתחלק ומתחבר מחדש במהלך עידנים רבים, באה והולכת בחיי שתי הנשמות, יוצרות במשותף על מארג הנצחיות התנסות פנימית של אהבה בכל צורה. במלים אחרות, היי אסירת תודה על התנסות זו, ששוב היתה לך, הלן היקרה, אל תתאבלי על האובדן, והתגעגעי למה שתמיד יהיה לך ושאף אדם ואף אמונה לא יוכלו לדחוק הצידה: חיבור נצחי עם הנשמה אותה היכרת לאחרונה כבנך. חגגי חיבור זה, ואפשרי לו לטפח אותך כל חייך, ובכל העתידים הנצחיים שלך.

מי ייתן וחכמת האל תנחם אותך, ותתבטא באמצעותך כל ימי חייך.

שאי ברכה,

להענקת תמורה