אלוהים מה עושים

היא מסרבת לחזור

מ-עט יעקב רוט 15.03.07

סביון הגיעה ביום חמישי לטיפול השבועי שלה. שום דבר לא הכין אותי מראש "לדרמה" שעמדה להתרחש.

סביר להניח שאם הייתי רואה את העתיד לא הייתי משתף פעולה, לכן ידידי השקופים לא מגלים לי על תסריטים אפשריים. אפילו אני לא יכול להפריע כאשר איני יודע דבר וחצי דבר.

אחרי כמה דקות של העברת אנרגיה אני מבקש מסביון לספר לי כל מה שקורה לה: מחשבות, תחושות ותמונות פנימיות.

אני מרחפת סמוך לתקרה. ראשי ריק ממחשבות . שום דבר לא מטריד אותי לראשונה בחיי.

בנקודה זו שמתי לב שקולה שקט מאד, כאילו מגיע מרחוק, מוזר, מוזר מאד לחשתי לעצמי.

ובקול רם אמרתי: המשיכי לתאר את מה שאת חווה.

אני רואה דמות מוכרת מאד שוכבת על מיטת הטיפולים שלך.

את מוכנה להתקרב , לגעת בה ולומר לי את שמה?

אני לא יכולה לזוז מה עושים?

חשבי שאת מרחפת קרוב מאד לדמות השוכבת.

אני לא יכולה לגעת בה . ידיי חודרות דרך הגוף. מה קורה לי יעקב?

ידעתי מה קרה לה אך לא ידעתי כיצד להמשיך את הטיפול.

אף אחד לא לימד אותי מה עושים כאשר מטופלים עוזבים את גופם במלוא המודעות.

בנימה של פחד לחשתי: אלוהים עזור לי בבקשה! נשמתי כמה נשימות , נרגעתי והמשכתי לדבר.

התבונני על תווי הפנים ותארי לי מה שאת רואה.

א נ י ......ר ו א ה .....א ת ...ע צ מ י ......מ ל מ ע ל ה

בנקודה זו סביון גילתה שהיא נמצאת מחוץ לגופה והפסיקה לדבר

המשכתי להזרים לה אנרגיות ואחרי כמה דקות בקשתי ממנה להמשיך בתאור.

חזרתי על בקשתי מספר פעמים עד אשר שמעתי שוב את קולה.

הייתי צריך להתאמץ כדי להבין מה שהיא לוחשת לי.

אני שוכבת בשדה פרחים. אלפי צבעים זוהרים ושקופים מלטפים אותי בעדינות ומזרימים לי אהבה קסומה. סוף סוף הגעתי הביתה

(בנימה של פחד) הבית שלך הוא על כדור הארץ!

אני לא רוצה לחזור. אני מאושרת.

לא סיימת את תפקידך על האדמה. יש לך מטופלים שמחכים לך.

אני חופשיה כאן לחלוטין. אין לי חובות ואין לי מטלות. אין לי צורך לחשוב על אף אחד אפילו לא על עצמי. רק להיות.

(בפחד גדול) סביון ילדיך זקוקים לך

כל חיי חשבתי על הצרכים של אנשים אחרים, מבוקר עד חצות מלאתי תפקידים שלעולם לא נגמרים.

אם אחזור לגופי אחזור לתפקידי הישן כמשרתת ואני לא רוצה.

אסור לך כך סתם לעזוב את גופך!

מי אמר?

אלוהים.

הוא נמצא בתוכי וסביבי והוא לוחש לי שיש לי חופש מלא לבחור במה שאני רוצה.

אני לא חוזרת. נ ק ו ד ה.

שלום יעקב היה לי נעים מאד להכירך. תודה איש יקר.

מה הייתם עושים אם מטופל שלכם היה עוזב את גופו ומסרב לחזור?

המצב מעורר שאלות רבות.

אחרי הפסקה קצרה למחשבה אפשר להמשיך ולקרוא את הסיפור.

הדמיון שלי התפרע לחלוטין. ראיתי מאות אנשים מקיפים אותי , מושיטים אצבע מאשימה וקוראים לי רוצח מגיע לך תליה.

אמא'לה אני לא רוצה למות, עזרי לי בבקשה.

לא יכולתי להתאפק וצרחתי: תפסיקי להיות אנוכית ותחשבי גם עלי. אם את לא חוזרת לגוף אני אשא כל חיי את רגשות האשמה. לא מגיע לי לשבת בבית הסוהר!

אחרי כמה דקות ארוכות שנמשכו כנצח שמעתי את קולה

אתה צודק. לא חשבתי על כך. אני חוזרת!

חצי שעה העברתי לה אנרגיות עד ששבה לגופה.

האם הספור נשמע לכם דמיוני, מופרך ובלתי מתקבל ל הדעת?

זה קרה לידידה שלי באנגליה לפני כעשרים שנה.

תוך כדי טיפול היא עזבה את גופה החומרי וסרבה לחזור.

כל הנימוקים לחזרה שהעלה המטפל נדחו על הסף

אחרי שעה ארוכה אמר המטפל: תחשבי מה יקרה לי אם ימצאו גופה מתה בביתי?

אחרי שלושים דקות היא קמה ממיטת הטיפולים.

שאלה נוספת מתעוררת.

מה הייתם עושים אם הייתם עוזבים את גופכם תוך כדי טיפול?

האם הייתם נשארים בעולם המופלא שהגעתם אליו או שהייתם מתחשבים במטפל שלכם?

עריכה לשונית: ניצה תפארת