במרפאת החוצנים של שושי ארד

כתבה: ניצה תפארת

היום ה-16.11.05. חזרתי זה עתה מקיבוץ מעברות משיחה עם שושי וטיפול על ידי החוצנים וישויות נוספות. שוחחנו במשך למעלה משעתים ובמשך זמן זה החלפנו שתינו סיפורים, חוויות וידע בהתרגשות רבה.

הטיפול, שאף הוא לקח למעלה משעה, היווה את גולת הכותרת של העברת החוויות ההדדית ודובדבן על קצפת נראה כמו גרגיר חיטה לעומת הדובדבן [הטיפול] שלנו.

חשתי עצמי מתוקשרת בצורה יוצאת דופן. פעמים רבות לא ידעתי מי מדבר – האני הפיסי, העצמי העליון שלי או מישהם אחרים שהיו מחוברים אלי באותו מעמד [ואולי הם שם תמיד, אבל הפעם הרגשתי אותם בברור ובעוצמה שבדרך כלל אינני חשה, וגם הייתי מודעת לכך ת ו ך כ ד י השיחה, מה שלא קורה לי בצורה כל כך ברורה בדרך כלל].

מסביב למיטת הטיפולים עומדים במקומות די קבועים מריה, שהיא רופאה ופסיכיאטרית חוצנית וראש הצוות. אישה יפה שעור פניה מחורץ כדוגמא [כמו חוצנים ב'מסע בין כוכבים']. לימינה עומד יוסף, מנהל הפרוייקט, שאף הוא חוצן, אולם צורתו אינה דומה כלל לאדם.

בנוסף עומדים מספר רופאים חוצנים בעלי התמחויות שונות. זמן ההתמחות של רופא חוצן הוא 30 שנות ארץ. אחת הסיבות שרופאים חוצנים מאד מעוניינים לבוא לטפל בנו היא שלהם אין רגשות כמו שלנו ומאד מסקרן אותם לעשות עבודה בשימוש מסיבי כזה ברגשות, ושלא להזכיר את העובדה שכיום הפלנטה שלנו ומה שעובר עליה - היא הבייבי של היקום.

בנוסף עומד שם רפי רוזן, ממציא שיטת ה'ביו אורגונומי ' ועוזריו, מספר מלאכים, [במקרה שלי הופיע גם ישו], ומספר אנרגיות בעלות תפקידים מיוחדים - אנרגיה כתומה, אנרגיה בצבע כחול טורקיז, ואנרגיה בצבע סגול-ארגמן. [שכחתי מה תפקידה של כל אנרגיה]. אחת מהן פשוט מזרימה אנרגיה של ריפוי, ובין השאר עושה מין צינטור במרידיאנים על מנת לפתוח חסימות אנרגטיות. הרופאים החוצנים גם עושים ניקוי ברמה של שינוי הד.נ.א. שמהווה מעין "מחלה מידבקת", מין אפידמיה חיובית, ובתום הטיפול האדם שטופל משפיע על האנשים שבסביבתו ו"מדביק" אותם באותו אפקט של שינוי הד.נ.א. בצורה של אדוות.

המרפאה היא מבנה אנרגטי שנראה רק לאנשים שרואים אנרגיות מממדים אחרים, גבהו שבע קומות שבהן עוברים המטופלים מקומה לקומה. לא כולם מגיעים לקומות העליונות אלא לפי מצב המודעות ויכולת הקבלה שלהם. ככל שעולים בקומות נעשה תהליך של פירוק האדם לגורמים עד לרמה התאית ורמת הד.נ.א., ובקומה השביעית נעשה חיבורו מחדש.

החולה מבקש לטפל בדברים מיוחדים שברצונו לרפא, ובדרך כלל גם מבקש להיות מטופל בבעיות שאינו מודע להן – ובלבד שהטיפול יהיה לטובתו העליונה.

לפני התחלת הטיפול נתבקשתי לנשום הרבה בנשימה מעגלית [והוסבר לי איך עושים זאת].

זמן קצר לאחר התחלת הטיפול החלו אצלי קשיים בנשימה, מן התכווצות של הסרעפת כמו שקורה לי פעמים רבות, מצב בו האויר נכנס לתחילת הריאות ואינו מצליח לעבור הלאה ויוצר בי הרגשה של חנק. זה יכול לקחת זמן רב ואני מתפתלת במאמצי לשאוף קצת אוויר לריאותי. מצב זה קורה לי לעתים, ובמיוחד בכל פעם שאני מתחילה להיכנס למדיטציה עמוקה.

קשיי הנשימה בצורה זו מופיעים אצלי שנים רבות מאד, ובעצם נזכרתי שיש לי קשיי נשימה בצורות אחרות מסיבות לא ברורות. אני נתתי להם הסברים משלי, שאולי נכונים חלקית, אולם חלקית בלבד. אחת הבעיות היא שכאשר אני הולכת במהירות או בעליה, אני מתחילה להרגיש קוצר נשימה, דפיקות לב ומן שריפה פנימית באזור החזה.

לאחר ששושי שאלה אותי שאלות מספר, היא סיפרה לי דבר מדהים.

בעודה בחיים סיפרה לי אמי שכשנה לפני שנולדתי, הייתה בהריון ובתהליך הלידה קראה המיילדת לרופא ואמרה שצריך דחוף ניתוח קיסרי כי חבל הטבור כרוך סביב צווארו של העובר. הרופא, מטעמי אגו טהורים, אמר שלא צריך ניתוח והוא יראה לה איך מוציאים את הילד. התינוק נולד מת מחנק.

שושי סיפרה שנשמתו של העובר התיישבה בצורת שעועית ובגודל קלמנטינה גדולה מעל הקיבה שלי ומתחת ללב מייד עם היוולדי וכך ליוותה אותי כל ימי חיי עד כה, והיא שגורמת לקשיי הנשימה שלי מכל הסוגים. כאשר שושי שאלה את נשמתו של אחי אם הוא רוצה להישאר כאן, בעולם הפיסי, כלומר בתוכי, והוא אמר שכן.

לאנשים רבים יש נשמה או נשמות שתופסות עליהם טרמפ וחיות דרך התעלקות עליהן, ובמקרים רבים יוצרות בעיות קשות בחיי אותו אדם, הן נפשיות, הן פיסיות והן בעיות שונות באירועים ובמערכות יחסים, מבלי שאפשר יהיה להגיע למקור הבעיות. אחי חי אתי כל השנים והיה שותף שמביע את דעתו כל פעם שהיו לי בעיות או מצבים שהייתי צריכה להחליט לגביהן מבלי, כמובן, שאני הייתי מודעת לדבר.

בשלב זה הגיעה אמי ז"ל ליד מיטת הטיפולים. בכל השנים שאמי חייתה, מעולם לא הרגשתי נאהבת, וכמובן שדפוס זה עזר לי ביצירת אמונות שגרמו לי חוסר יכולת להביע אהבה. לא היה בינינו איזה שהוא נתק "פורמלי" אולם הקשר היה חיצוני בלבד ללא שמץ של רגשות, משהו על בסיס בלה-בלה-בלה...

כשהגיעה אמי לטיפול במרפאת החוצנים היא מסרה לי שהייתה לה תקופה של סבל נורא עקב מות בנה, והיא בעצם הייתה מבולבלת ולא ידעה איך לנהוג בי. היא ביקשה שאסלח לה. [בעבר, לאחר מותה, הופיעה אלי מספר פעמים על ידי מתקשרים שונים וביקשה שאסלח לה. בכל פעם עשיתי עבודה על עצמי כדי לשחרר אותה ולסלוח לה, אבל זה היה כנראה תמיד חלקי].

הפעם ביקשתי לשאול אותה מספר שאלות לפני שהיא הולכת.

שאלתי אותה מה קרה שם כאשר התינוק שלה מת. היא סיפרה שהיו לה המון ציפיות מהילד הראשון שלה [היו לה כבר שתי בנות מאשתו הראשונה של אבי, שנפטרה בגיל 32 ממחלה קשה מאד]. היא שכבה בעת הלידה והבינה שאפשר להציל את הילד ואף הבינה בזוועה שהתינוק ימות כי הרופא רוצה להראות כמה הוא חכם, ואין ביכולתה לעשות מאומה. עברה עליה תקופת סבל נוראה [שכנראה נבעה מעוד בעיות שלא שאלתי עליהן, אולי העובדה שזה היה בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, אבי היה קצין בצבא הבריטי והיא פחדה להישאר אלמנה עם אחריות לילד משלה ועוד שתי בנותיו שלמעשה יישארו באחריותה], אמרה שהיא הייתה מבולבלת ולא ידעה איך להתייחס אלי.

היא אמרה שמגיל ינקות הייתי שונה. בגיל שנה כבר דיברתי משפטים שלמים ובגיל שלוש-ארבע כבר היה ברור שאני חכמה ובוגרת באופן בלתי רגיל. הייתי ילדת אינדיגו והרבה הורים חווים היום את הקושי לגדל ילדים כאלה, ובנוסף - היא העבירה את הציפיות מהילד הראשון אלי.

שוב ביקשה אמי שאסלח לה, ולפתע חשתי שמציף אותי גל אדיר של אהבה לאמי, והתחלתי לבכות מהתרגשות.

אמרתי לה שאני אוהבת אותה, ושזו הפעם הראשונה בחיי שאני מרגישה אליה אהבה. סלחתי לה ללא כל ספק. אפילו אין מה לדבר על סליחה – פשוט אהבתי אותה.

שושי אמרה שזה עלול לקחת מספר טיפולים עד שאחי יסכים לעזוב אותי, אולם עוד לפני זה התחלתי אני לדבר אתו. חשתי אליו אהבה גדולה והרבה חמלה. הרגשתי שאני מחבקת אותו, ושזה בסדר אם יישאר אצלי עד שירגיש שהוא מוכן לעזוב. אמרתי לו שאמשיך לאהוב אותו ולשמור עליו עד שילך.

תוך כדי הטיפול שמעתי את שושי ממלמלת לעצמה מלים כגון: "אני בשוק..." "אני לא מאמינה" עוד לא ראיתי דבר כזה...".

הטיפול נעשה תוך כדי כך ששושי נוגעת בי במקומות שונים בגופי. כאשר הניחה את ידיה על האזור שמתחת ללב, [להזכירכם שם ישבה השעועית היקרה שלי], נפרצה לפתע החסימה ואני התחלתי שוב לנשום כהלכה כשפרץ אויר מגיח ויורד מריאותי במורד גופי עד הבטן.

ושוב אני שומעת את שושי אומרת: "אני המומה, אני לא מאמינה"...

אני מדברת עם נשמתו, שחה לי שושי, והוא פשוט מסכים לעזוב אותך. הוא אפילו אומר לאן הוא היה רוצה ללכת... מעולם לא קרה שמישהו הסכים כל כך מהר לעזוב.

אחי אמר שהוא מבקש ללכת לעולם ישויות האדמה החיות אצל גאיה.

בהמשך נאמר לי שאחד מתפקידי יהיה לתקשר בין ישויות האדמה לבינינו, והוא יהיה למעשה הגשר שיעזור לי לעשות זאת.

ובהמשך [איך לא?] נאמר לי שלא סתם הגעתי לגשר הפרחים. מוטל עלי לעזור לנשמות שמתו מוות אלים - רצח, מלחמה וכד', לעבור את הגשר.

עתה ראתה שושי בעיני רוחה עץ אקליפטוס ענק, ושאלה אם היה כזה ליד ביתי. ואכן, ליד דירתי הקודמת צמחו שבעה אקליפטוסים ענקיים ואני הייתי קשורה אליהם באופן בלתי רגיל. מאד אהבתי אותם. שושי אמרה שכשארגיש מוכנה, אלך לעצים הללו ואעשה שם מדיטציה ואז אקבל הנחיות מה לעשות.

נאמר לי שבביקורי הבא במרפאת החוצנים יגיעו חמישה מלאכים שתפקידם לקבל את הנשמות להעבירם מגשר הפרחים למקום שאליו עליהם להמשיך, כדי לקבל את אחי, ועד אז אוכל לתקשר איתו.

והלכתי הביתה לכתוב הכל, יענו 'לספר לחברה'.

אני מודה לכולכם הקוראים על שאיפשרתם לי לחלוק אתכם את החוויה המסעירה שחוויתי, ואם הרגשתי אינה מטעה אותי – היא אינה חד פעמית אלא תחילת דרך.

ה ל ל ו י ה !