על מה חשבו הורינו?

גליון 42

ניל דונלד וולש

מתוך הנסיון הסובייקטיבי שלי אני יכול לספר לכם, שברור שהורינו לא לימדו אותנו דברים "שגויים", והם אף לא הובילו אותנו בדרך לא נכונה. הורינו פשוט לימדו אותנו את שלימדו אותם.

המסורות הדתיות שלנו, עד כמה שניתן לזכור אותן, היו בעלות ערך רב למין האנושי כולו בכך שהן סיפקו לאנשים אומץ וכוח לעמוד בפני קשיים, ומשענת כאשר נתקלו בקשיים בעת שהיה נראה כאילו האדמה נשמטת מתחת לרגליים.

למדתי בחיי שכל האירועים שחוויתי נכנסו תחת דפוס של שלמות ושזה הדבר הקשה ביותר לבני האנוש, כולל לי, לקבל או להבין.

המסורות הדתיות שלנו היו מושלמות בזמנן. הן שירתו היטב את המין האנושי תוך שהן חיזקו את ההבנה העמוקה שלו ויצרו דפוסים אשר מיליוני אנשים יכלו לחיות בתוכם את חייהם בהצלחה.

כאשר התפתחנו כגזע אנושי וצמחנו כאינדיבידואלים בהבנות הרוחניות שלנו, התחלנו לראות שרבים מהדברים שלמדנו מהדתות המסורתיות אינם משרתים אותנו יותר. לכן לא שנעשה לנו משהו "רע" כאשר לימדו אותנו את אותם דברים, אלא שפשוט גדלנו מעבר לאותם לימודים והגענו למודעות רחבה יותר.

כאשר ילדינו קטנים אנו מלמדים אותם דבר מסוים, וכאשר הם גדלים, לעתים תכופות אנו מלמדים אותם אמת שונה לגבי אותו דבר. זה דבר לא נדיר בחוויה האנושית וזה בדיוק הדבר שמתרחש עתה במערכת היחסים בין הגזע האנושי ואלוהים. ככל שאנו נכנסים אל תוך המאה העשרים ואחת ניתן למצוא בספרים 'שיחות עם אלוהים' ובחומרים אחרים מסוג זה הניתנים לנו עתה בקצב גובר והולך, הבנות חדשות המאפשרות לנו לקבל אמיתות גדולות יותר במודעות גדולה יותר, וחכמה עמוקה יותר.

יש לגזע האנושי הזדמנות לקבל הארות חדשות אלה, או לדחותן, משום שיש להן נטייה לסתור, או להתנגד, לדברים אותם למדנו בשנים עברו.

לדעתי הדתות, כמו כל היבט אחר בחוויה האנושית, הינן דבר מתפתח, והשקפותינו הדתיות, כמו השקפותינו הפוליטיות והפילוסופיות, נוצרות מחדש ללא הפסקה בגרסה הגבוהה הבאה של מה שאנו מבחינים שמשרת אותנו.

אני מניח שמה שבעצם אני אומר הוא, שאם אנו מחפשים במבנים הדתיים של העבר תשובות עבור ההווה והעתיד, סביר להניח שלא נמצא אותן שם. הייתי אומר גם, שאל לנו להלקות, או לגנות, את אלה שלימדו אותנו. הם לימדו אותנו מתוך כוונה טובה ועלינו להבין זאת.

החיים הינם תהליך של תנועה קדימה, ויש לנו הזדמנות להחליט האם אנו בוחרים לעשות זאת, או האם אנו בוחרים להישאר באותו מקום בו אנו נמצאים – או גרוע מכך – האם אנו בוחרים לסגת אל העבר.

ניל

להענקת תמורה