~ הדרך לטרנספורמציה ~

מסר מניל דונלד וולש

20.12.08

כמה קשה היא הטרנספורמציה? כמה קשה להבנה היא "הארה"? האם דברים אלה אפשריים בכלל? מהו התהליך הזה, אשר באמצעותו מתפתחת הנשמה? והאם יש לנו בכלל נשמה...

... ואם יש לנו, האם יש לנו, כבני אנוש בעולם הפיזי, מה לעשות עם זה בכלל? האם יש באפשרותנו "להתחבר" עמה? האם יש באפשרותנו לגרום לה "לעשות" דברים? או האם "הנשמה" הינה פשוט פרי הדמיון שלנו?

הבוקר קמתי תוך מחשבה על הנשמה, על מסע הנשמה ועל הדבר הזה לו אנו, בני האדם, קוראים "הארה." חשבתי גם, על העניין הזה של "להיות בדרך." כל אחד מדבר על "להיות בדרך." הדרך הרוחנית, זוהי כוונתם. הדרך להארה. הדרך לטרנספורמציה. הדרך לנירוונה. כן, לדרך הזו.

ובכן, מהנסיון שלי אני יכול לומר לכם דבר אחד, לגבי 'הדרך'. לצאת אל הדרך הרוחנית הינו דבר מפרך ומאתגר. אינני רוצה לדבר על כך בקלות ראש, ואינני רוצה, בעזרת כוח המלים, לגרום לכם לחוש ש"אין בזה כל ממש." מהנסיון שלי, זה יכול להיות הדבר הקשה ביותר שאותו תעשו אי פעם בחייכם. משום שהוא דורש התכוונות ברורה. מחויבות מוחלטת. נחישות עמוקה וחוסר הסכמה לקבל שום דבר פחות ממעורבות מוחלטת בכל רגע ורגע.

זה קשור לשימת לב, דהינו נוכחות מלאה בהווה מרגע לרגע, תוך איפשור של מודעות חמורה לכל מחשבה, מילה ומעשה המגיעים מכם, של כל הרגשה הנבנית בתוככם. להיות באמת שלכם לגבי מי שהינכם, ולבוא מתוך הבחירה הטהורה תוך הפגנת הדבר.

עושים זאת בכך שעוצרים ונושמים כאשר שמים לב שנמצאים בתוך מחרוזת מחשבות, או זרם מלים, או נסיון לפעולה.עושים זאת בכך שבוחנים כל מחשבה תוך כדי שחושבים אותה ותוך ששואלים עצמכם: האם את זה אני בוחר לחשוב? עושים זאת בכך שמקשיבים לכל מילה תוך כדי הגייתה, ושואלים עצמכם: האם את זה אני בוחר לומר? עושים זאת בכך שבוחנים כל פעולה תוך כדי עשייתה, ושואלים עצמכם: האם את זה אני בוחר לעשות? ואז שואלים עצמכם: מדוע? מדוע אני בוחר לחשוב, לומר ולעשות דברים אלה? מה אני יוצר כאן? מה אני חווה? ואז משווים זאת לרעיון שיש לכם לגבי האלוהות.

ככל שדבר זה נשמע מפרך, זוהי גם החוויה היותר משמחת שאי פעם היתה לכם. זו הסיבה להיותכם כאן, מהלכים על פני האדמה. זוהי השמחה הגבוהה ביותר של הנשמה והסיבה העיקרית להיותה. ברגע שעולים על הדרך, ברגע שמתחייבים למסע, ההליכה הופכת להיות ריקוד והפליאה בביטוי האהבה בכל רגע, מחליפה כל "התעלות" רגעית או ארעית שכל היבט אחר מחייכם הפיזיים יכול לקוות להעניק לכם. יחד עם זאת זה מגביר את ההנאות הפיזיות מעבר לכל ציפייה, והופך את החיים הרגילים לחוויה יוצאת מהכלל.

לפחות זוהי דעתי על כך. אולם רגע. מה אם אין בכלל את הדבר הזה שנקרא "נשמה"? האם יש דבר כזה? מה אתם חושבים? ואם יש, מהי מערכת היחסים שלנו עמה? האם יש ביכולתנו לעשות דברים, באופן מכוון, בגוף הפיזי, המשפיעים עליה?

כיצד? ומדוע שנעשה זאת?