ביטוי האלוהות כדבר יומיומי

מסר מאת ניל דונלד וולש

13.12.2008

אני מקווה, שכאשר מסתיים יום זה, הכל טוב בעולמכם. תפילתי היא, שישכון השלום בלבבכם, שמחשבותיכם תהיינה היום נינוחות, ושהנכם חשים סיפוק בנשמתכם.

זהו שינוי כיוון פאזה מעניין, לא כן? "סיפוק בנשמה...." למה בדיוק הכוונה? המלים פשוט יצאו לי עתה מהמקלדת, והיה עלי לעצור, את עצמי, ולחשוב למה התכוונתי בכך. והנה למה שהגעתי...

אני מאמין שנשמתי הגיעה אל גופי בזמן זה, במקום זה, מתוך סיבה. אני מאמין שלכל החיים יש סיבה, ושמטרתה המסוימת של נשמתי בתקופת חיים זו, היא חלק מכך. אני מאמין שהסיבה לכל החיים, היא לתת לאלוהות עצמה הזדמנות להתבטא. להכיר את עצמה. לגרום לעצמה לצמוח.

הזדמנות זו ניתנת לאלוהות על ידי האלוהות, באמצעות נס ההתגלמות הפיזית. מה שאינו פיזי הופך להיות פיזי ("ואלוהים הפך להיות אדם.... והעולם עטה בשר וחי בינינו...") כדי להתגלם בממד היחסי, וכך להכיר את עצמו תוך כדי ביטוי של עצמו.

ואני מאמין, שכבעל צביון אישי של האלוהות, ההזדמנות האישית שלי היא להחליט ולהצהיר, לבטא ולחוות, להיות ולמלא את מי שאני באמת. המסתוריות של זה היא, שאני הנני הינו שום דבר באופן מיוחד, עד אשר אני אומר שאני הנני. וכך, בכל רגע של העכשיו, על אלוהים להיוולד מחדש.

ובמלים אחרות, אני הנני (אנו הננו), בניגוד לתהליך של בריאה מחדש. אנו הננו ברואים מחדש של עצמנו, בגירסה הנהדרת ביותר של החזון הגדול ביותר שאי פעם היה לנו על מי שאנו. הרעיון, בקיצור, הוא פשוט לראות כמה אלוהות יש ביכולתנו לבטא ממש כאן, ממש עתה – ובכך, לברוא ולהגדיר את אלוהים.

אני מאמין שהחיים הם אלוהים, מגולם בגוף פיזי.

וכך עתה... איך כל זה משתייך לרגע החוויה הנוכחי שלי...

הבוקר, בעודי כותב מסר זה, אני מתבונן אל העצמי האלוהי שלי תוהה: "כמה מהאלוהות שלי הצגתי, ביטאתי, חוותי היום? השבוע? החודש? השנה? בתקופת חיים זו?"

ו – הרבה יותר חשוב – "כמה מהאלוהות שלי אני מוכן להציג, לבטא ולחוות ברגעים הקרובים? בשבועות, בחודשים ובשנים שלפני?"

דבר זה לעולם אינו יכול להיחשב כמעמסה, אולם, אני מתכוון, אם השאלה עולה בראשי בדרך המכבידה על לבי, חייב להיות משהו שגוי בדרך בה אני שוקל את השאלה עצמה – או, ולא פחות חשוב, מה הפירוש של לבטא אלוהות. האם יתכן שאני מבטא אלוהות בכך שאני פשוט נמצא ממש כאן, ממש עכשיו?

ובכל זאת, גם אם זה היה אמיתי, האם דבר זה יפטור אותי , ישחרר אותי, מהצורך שלי – ויסיר ממני את התשוקה – להשתפר? להגיע גבוה יותר? להגיע רחוק יותר? האם אני עוצר בדיוק היכן שאני, פשוט משום שאני מתקבל בדיוק כפי שאני?

הא, כן... שאלות החיפוש העמוק...

אני אהרהר בהן ואספר לכם מהי מסקנתי בשבוע הבא. בינתיים, אני מאחל לכם שבעה ימים נהדרים.

אהבה וחיבוק,

ניל.