~ לעבור ממצב של יש לי

למצב של להיות ~

מסר מניל דונלד וולש

4 אוקטובר 2008

במהלך סמינר של התחדשות רוחנית שהעברתי בספטמבר האחרון באוסבורג בגרמניה, שאלה אותי גברת אחת שאלה שתישאר עמי לתמיד, משום שהיא מיצתה באופן כה מושלם את מצב האנושות.

הגברת הסבירה לנו כיצד השתמשה ב'חוק המשיכה' על מנת ליצור את 'האיש המושלם' בחייה... אולם טרם הצליחה ליצור את 'העבודה המושלמת'.

"כיצד אני יכולה לקבל את מה שאני רוצה לחיי?" שאלה. "כלומר, את הכל. חוק המשיכה אומר שאפשר 'לקבל את הכל,' שאין דבר כזה יותר מדי. אם כן, מה אני עושה לא בסדר?"

התבוננתי בה לרגע ארוך מאוד ואמרתי: "עם כל הכבוד, אם יורשה לי לראות את 'לקבל את הכל' או 'שיהיה לי' כמשהו המתאים לגן ילדים, ואת 'להיות' כמתאים לבית ספר לבוגרים. 'יש לי' זה הדבר אותו רוצים ילדים. 'להיות' הינו הדבר אותו מחפשים סטודנטים להתמחות.

מדוע את כל כך מוטרדת מה'יש לי' לגבי כל דבר אותו את רוצה שיהיה לך בחיים? מדוע לא להתעניין ב'להיות' כל דבר שתמיד רצית להיות? ואינני מתכוון מה שאת רצית להיות; אני מתכוון מה שנשמתך רצתה להיות."

אמרתי לאשה שאנחנו מדברים על מצב של הוויה, לא על עיסוקים ופעילויות. איננו מדברים על דברים שהגוף עושה. אנו מדברים על דברים שהם הנשמה, דברים אותם הנשמה מחפשת על מנת לבטא ולחוות, תוך שימוש בגוף ככלי כדי לעשות זאת.

עבור רוב האנשים דיבורים אלה הינם "ממבו ג'מבו." הם אינם מסוגלים להתחבר לאף מילה שאמרתי. אולם בסמינר זה של התחדשות רוחנית, הדברים מאוד התקבלו. האשה אליה דיברתי ללא ספק הבינה, ומיד ראתה את שינוי הפוקוס אותו תבחר לעשות בחייה.

"יש כאן משהו אירוני," אמרתי לקבוצה. כאשר מתחילים לרגע להרחיק את המיקוד מהרצונות הגופניים ומפנים אותו לתכנית של הנשמה, מיד מתחילים הרצונות הגופניים להתמלא באופן אוטומאטי."

במלים אחרות, כל האהבה, היצירתיות בעבודה, הבטחון וההגנה, הפרסום, הכסף, העוצמה – כל הדברים שאפשר להזדקק להם, מתחילים לפתע להגיע... מבלי שמנסים כללליצור אותם. הם פשוט נוחתים עליכם. הם מגיעים אליכם ללא כל מאמץ.

לזה היתה הכוונה במלים: "חפשו תחילה את ממלכת האל, וכל היתר יצטרף אליכם."

אמרתי לגברת באוסבורג, שהצעד הראשון להשגת כל דבר שהנכם חפצים בו אינו לרצותו, אינו להזדקק לו, ואף לא לחפשו או לנסות להשיגו, לא לשאוף או להשתוקק לו. דבר ראשון, אמרתי לה, אין לחייך קשר לגופך. הם קשורים לנשמתך. הגוף הינו משהו שיש לך, הוא אינו מי שאת. כפי שאמרתי, זהו כלי. חפץ. משהו מכני. זוהי מכונה פיזית, מאוד מופלאה, שנוצרה באופן מושלם על מנת לאפשר את יצירת הדברים אותם רוצה הנשמה.

ומה רוצה הנשמה? לחוות את עצמה כהיבט של מה שהיא יודעת שהיא.

מה שהנשמה יודעת הוא, שהיא הינה האלוהות. היא מבינה שהינה אלוהות אשר הפכה להיות אינדיבידואלית. זו אינה הבנה אינטלקטואלית. זוהי ידיעה תאית. הנשמה יודעת מהי; היא יודעת שהיא חלק קטן מתוך השלם הגדול; שהיא קבלה צורת יחיד של הייחודיות; שהינה צביון ייחודי של אלוהים.

אם מדברים באופן מדעי, יחידת האנרגיה המקומית, שהינה אתם, ערה לזהות שלה כחלק מהאנרגיה האוניברסאלית שהינה 'כל היש'. יתכן שהנכם קוראים לאנרגיה אוניברסאלית זו 'אינטליגנציה טהורה'. או 'הסיבה הראשונה'. או 'המהות הראשונית'. זהו בסיס ההוויה של כל החיים. באיזו דרך שהנכם בוחרים לקרוא 'לה', 'לה' קיימת בכל מקום, ואין מקום בו 'לה' איננה.

כל דבר בנוי מ'לה', ובלעדיה שום דבר שנוצר לא היה נברא. שום דבר אינו מחוצה לה, משום שדבר כזה, מעצם טבעו, היה בלתי אפשרי.

מישהו קטנטן יכול היה לומר, שחלק זעיר מ'לה' הינו מה שאתם. אתם הנכם זה אשר נוכח ביוניברס, אשר הפך להיות מקומי ומייצג עצמו בצורה אותה יש לכם עתה.

זהו דבר שמוחם של רבים אינו יכול להבין - בעיקר משום שבמשך מאות שנים רבות למדו אותנו שאנו הכל למעט מה שתואר כעת; אנו, למעשה, כל דבר השונה מאלוהים. עד כדי כך, שאלוהים זרק אותנו מגן עדן ואמר לנו שלעולם אל לנו לשוב אלא אם כן ננקה עצמנו, ניטהר ונהפוך להיות מושלמים – נשוב להיות כמו אלוהים.

ואז, כאשר הבנו שזהו דבר בלתי אפשר שאי פעם נהפוך להיות מושלמים באמת, שלח אלינו אלוהים את בנו יחידו שיהיה מושלם בשמנו. אין בכוונתי לזלזל, אולם זה היה סוג של שלמות תחליפית. מישהו שיכול לעשות עבורנו מה שאנו לא יכולנו לעשות עבור עצמנו. זה הצריך אדם שאלוהים בראו, ואשר יהפוך להיות מושלם כאדם. אדם רגיל, שאינו אלוהים, לעולם לא יוכל לעשות זאת.

זה מה שחלק מהתיאולוגיות העיקריות של האנושות מלמדות אותנו. וכך, הן אמרו, העמיד אלוהים בפני האדם משימה בלתי אפשרית, ואז ירד לאדמה בצורה אנושית להציל אותנו על ידי כך שהוא עשה זאת עבורנו.

תיאולוגיה כזו דורשת מבן האנוש לאמץ את רעיון הנפרדות. עלינו לאחוז ברעיון שאלוהים נפרד מהאנושות, באופן מוחלט.

אלוהים, כך נאמר לנו, בוחן את האנושות לראות האם היא הולכת לעשות את הדרוש (לקבל את השלמות באמצעות ממלא המקום), והוא שופט אותה אם היא לא עושה זאת, ומעניש אותה לנצח בעזרת עינויים בלתי סבירים, ועוד יותר אם אינה מצליחה לעשות את מה שמעולם לא היתה מסוגלת לעשות מלכתחילה. משום שכיצד יתכן שהחלק יהיה אדיר כמו השלם? האם אין זה נכון שהשלם אדיר יותר מסך כל חלקיו?

אל מול תפאורת רקע זו, מכריזה הרוחניות החדשה שאינכם נפרדים מאלוהים, מעולם לא הייתם, אלא שכל נשמה אינדיבידואלית הינה ביטוי חי של האלוהות עצמה. אלוהים הינו החיים, ואנו, כל אחד מאתנו, הינו ביטוי של החיים עצמם. ולמעשה ביטוי מפואר.

אולם אם הננו אלוהיים, מדוע לוקח לנו זמן כה רב ליצור את מה שאנו בוחרים לברוא? האין זה תפקידה של האלוהות לברוא? ואם כך, מדוע בני האנוש כה חסרי מיומנות לעשות זאת?

למעשה, בני האדם אינם חסרי מיומנות לעשות זאת. הם יוצרים כל הזמן. העולם כפי שהוא, הינו הביטוי של הבריאות האנושיות. הבעיה היא שרוב האנשים בוראים באורח לא מודע. דהיינו מבלי אפילו לדעת זאת. ("סלח להם אלוהים, הם אינם יודעים את אשר הם עושים.")

אנו בוראים כל הזמן על ידי מחשבותינו, המלים והפעולות שלנו, אולם נדמה לנו שהחוויה הקולקטיבית על פני האדמה הינה משהו שקורה לנו, במקום משהו שקורה באמצעותנו.

בכך שאנו דוחים את אחריותנו על העניין, יש ביכולתנו לסור הצידה מהעובדה שזה קשור אלינו. זה משחרר אותנו ללכת ולאסוף את כל הדברים אותם אנו רוצים ש'יהיו לנו'. את כל הכסף, הכוח, הפרסום, ריגושי הגוף וצעצועי החיים המפתים.

חוויות אלו מעולם לא היו אמורות להיות "פיתויים" השולחים אותנו לתעות מהחוויות האלוהיות שלנו, אלא דרכים אל אותן חוויות. כל החוויות של העולם היחסי נועדו להראות לנו, תוך התנסות, מי אנו באמת. לרוע המזל, קלטנו את המסר ההפוך, וזה משום שנשלח אלינו המסר ההפוך.

הדת – הרוחניות העתיקה – לימדה אותנו שכל הדברים הטובים בחיים הינם למעשה דברים רעים. לרקוד זה רע. לשיר זה רע. סקס זה רע. כסף זה רע. (אלוהים ישמור, הכסף הינו שורש כל רע, נאמר לנו!) פרסום זה רע. כוח זה רע. אנו רעים. כל מה שקשור אלינו "רע". אלוהים, מאידך, הינו טוב. על מנת להשיג אלוהות, אנו צריכים לדחות את מי שאנו ולהפוך להיות מושלמים, כמו אבינו שבשמים. או שעלינו לקבל ניקוי וטיהור (הנקראים מחילה) בכך שנקבל את ישו, את בנו הקדוש, אדוננו.

הרוחניות החדשה מלמדת אותנו שאנו הננו אלוהים, משום שמעולם לא היינו נפרדים ממנו. לכן אל לנו לדחות את מי שאנו, אלא להיפך... עלינו לקבל את מי שאנו; לא להפוך להיות מושלמים, אלא לגלות את המושלמות הקיימת – ושתמיד התקיימה. לכך קוראים הגשמה עצמית, וניתן להשיגה באמצעות המודעות של היותנו באחדות נצחית עם הבורא שלנו; האיחוד הנצחי שלנו עם אלוהים.

שחרורנו מההשפעות ההרסניות  של חיי היומיום שלנו בא לכן כתוצאה מקבלת אלוהים ואימוצו. אולם לא כחלק ממציאות כלשהי רחוקה ונפרדת, אלא כחלק מהמציאות הפנימית ביותר שלנו; כמהות האמיתית שלנו. ("אני תמיד עמך, גם עד קץ הזמנים.")

וכך גם אמרתי לגברת באוסבורג: "להיות בעלי דברים רק לשם כך שיהיו לנו, לא ייקח אותך לשום מקום – ובכל מקרה זה דבר שמאוד קשה לעשותו. נסי להיות מה שבאת להיות כאן, הציגי את כל איכויותייך בחיי היומיום של הזהות שהינה באמת שלך. אז תמצאי עצמך בעלת הדברים שקודם לכן היית לחוצה ומתוחה לקבלם, ללא שום פעולה מצדך!"

הרעיון, אם כן, הוא להתמקד בהוויה. להיות מה? כל אחד מהיבטי האלוהות שבא לכם להיות. אהבה חמלה. הבנה. סבלנות. סלחנות. חכמה. בהירות. רפואה. שפע. מודעות. או כל אחר ממאה ואחד הדברים האחרים שהם האלוהות.

את זאת באתם לכאן לעשות. זו הסיבה לכך שנשמתכם באה אל פני האדמה, על מנת להתקיים בממד היחסי. זו הסיבה לכך שאימצתם לכם גוף. זו הסיבה שבראתם את הביטוי הפיזי לו הנכם קוראים "אתם". אלוהים בא אל צורה של גוף פיזי על מנת לחוות את עצמו האלוהי במלואו. בשלמות. לחלוטין.

ממש כאן. ממש עתה. כפי שאתם, וכל דבר אחר שהינו חיים.

תבורכו,

ניל דונלד וולש