דיון בארבעה חלקים

גליון 280

מאנגלית: חמדה טלאור©

עריכה לשונית: ניצה תפארת

ידידי היקרים...

אני תוהה...

1. מה, אם בכלל, יכולה להיות הסיבה לכך שהעולם מרחיב את מחשבותיו לגבי אלוהים?

2. מה, אם בכלל, יכול לגרום לבני האנוש לשנות את הבנתם לגבי החיים?

3. מה, אם בכלל, יכול לגרום לכם ולי לשנות את מחשבותינו לגבי עצמנו ולגבי מה שאנו במערכות היחסים שבינינו?

בקיצור: מה, אם בכלל, יכול לגרום לזַן שלנו לשנות את המניעים של התנהגותו?

דיון בארבעה חלקים

זה הולך להיות דיון בארבעה חלקים, שיתמקד סביב מה שאני מכנה 'התנהגויות' – הסיבות והמניעים להתנהגות האנושית. אני פותח זאת כאן בגליון השבועי על מנת לראות, בכנות, אם זה נשמע הגיוני. הערותיכם והארותיכם, יתקבלו בשמחה.

ארבעת נושאי התהייה יכללו:

1. חקירת הסיבה לכך שאנו מתנהגים כפי שאנו מתנהגים עתה.

2. חקירת השאלה: האם יש צורך לשנות את התנהגותנו העכשווית?

3. חקירת הסיבות שיכולות לגרום לנו לשנות את התנהגותנו - אם היינו רוצים בכך.

4. חקירת תפקידו של כל אדם בכל אחד מהדברים הנ"ל.

1 א': מה גורם להתנהגות מסוימת?

הסיבה להתנהגות הינה מחשבה. כל התנהגויותינו מונעות על ידי רעיון שיש לנו לגבי משהו.

כל מחשבה הינה אמונה. כל רעיון הינו מבנה מנטאלי שנבנה על גבי מבנה מנטאלי קודם שנבנה על גבי מבנה מנטאלי קודם... שנבנה על גבי מבנה מנטאלי עוד קודם, שנבנה על גבי הזכרונות המוקדמים שלנו לגבי 'איך הדברים הינם'.

כל מחשבה הינה זכרון מורחב. בכל 'רגע עכשווי' אנו שולפים זכרון של 'רגע מן העבר' ומיישמים אותו ב'רגע עתידי'. זה כל מה שקורה; זהו התהליך כולו אותו אנו מכנים 'קבלת החלטות'.

1 ב': מאין מגיעים רעיונות?

כל רעיון הינו יישום מחדש של רעיון ישן יותר. אין דבר כמו 'רעיון חדש', למרות שיש דבר כזה כמו 'יישום חדש' של רעיון ישן. בני אדם, מעצם טבעם, אינם מסוגלים לקבל 'רעיונות חדשים'. זהו קושי נצחי שלהם. יחד עם זאת, זו אינה חייבת להיות הקללה הנצחית שלהם. מאחר ולמרות שאינם מסוגלים לקבל רעיונות חדשים, בני אנוש מסוגלים לייצר כמות בלתי נדלית של וריאציות של יישומים - של שינויים, הפניות והתאמות של רעיונות ישנים. וכמה מאותן התאמות כה גאוניות, שהן נחשבות ל'רעיונות חדשים', וזה הערך שהן מקבלות.

דרך אחת של התאמה הינה הרחבה. נאמר לי שמה שהעולם צריך עתה, הינה התרחבות מהירה של הרעיונות שיש לו לגבי אלוהים, לגבי החיים, ולגבי כל אחד. אנו נדבר עוד על כך מיד, אך קודם כל...

1 ג': כאשר רעיונות הופכים להיות אמונות

אמונה הינה רעיון שהפך לאבן. הוא חדל להיות בר כיפוף. הוא כבר אינו בר מתיחה ואינו גמיש בשום צורה שהיא. זוהי מחשבה שהוחזקה כל כך הרבה זמן בתודעה האנושית, שכבר כלל לא מכנים אותה "רעיון", אלא בעצם משהו שאנו אומרים עליו שאנו "יודעים" אותו.

רעיונות הופכים להיות ידע כאשר הם חדלים להתרחב.

רעיונות הופכים להיות מערכת עקרונות כאשר הם מתחילים להתכווץ.

מערכת עקרונות מאוד מכווּצת הופכת להיות דוקטרינה. תורה.

דוקטרינה הופכת להיות אמונה כאשר הלב מתכווץ על מנת להתאים עצמו לקַטְנות המחשבה. זה הזמן בו האנושות הופכת להיות פחות אנושית. זה הזמן בו האנושות הופכת להיות מסוכנת. זה הזמן בו האנושות נמצאת בצרות.

כל ה"אמונות" באות מנקודת מבט קטנה או סגורה - שהינה נקודת המבט היחידה שהשכל מסוגל לה. זאת מאחר והשכל מסוגל להחזיק רק במה שאסף. הוא אינו יכול להכיל מידע או נתונים ביחס למה שטרם נחשף אליו.

לנשמה, מאידך, אין קשר ל"אמונה". היא קשורה אך ורק ל"ידיעה". השכל "מאמין" והנשמה "יודעת". הנשמה מכילה את כל מה שאספה – והיא אספה הכל. הנשמה יודעת כל מה שאלוהים יודע, מאחר שהנשמה הינה אלוהים. מיניאטורי.

רעיונות אינם קיימים, ועל כן ואינם יכולים להתקיים בנשמה. רק אמת – מה שהייתם מכנים "מה שיש" – הוא מה שיכול להתקיים בנשמה. מודעות טהורה, או מה שעשוי להפוך להיות ידיעה אולטימטיבית או תודעת משיח, הנם מה שמתקיים בנשמה. בנסיבות אלה, "רעיון" הינו דבר בלתי אפשרי. כל ה"רעיונות" שאולי אפשריים, כבר "עוכלו", נחוו, ומולאו. לא נשאר מה לעשות. לא נשאר על מה לחשוב. לא נשאר מה לחוות. אלוהים והנשמה "היו שם, עשו זאת."

הדרך היחידה לנשמה, אם כך, להמשיך לחוות את החיים בדרך בעלת משמעות או שמחה, תהיה למצוא דרך להוויה האלוהית שהיא, לשכוח את שהיא פשוט יודעת.

וזה מה שהיא אכן עשתה. היא מצאה דרך כזו. אנו מכנים דרך זו כ"חיים."

התנהגויות, הינן הדרך בה בראה הנשמה חוויה חוזרת ונשנית של האלוהות שלה להוויה האלוהית, שהיא אנו - כאילו היא טרם חוותה זאת בעבר. דבר זה נעשה באמצעות ההפיכה לפיזי. התהליך באמצעותו ההוויה האלוהית בוראת שוב ושוב את חוויות האלוהות שלה, הינו התהליך שאנו מכנים 'מחשבה'. הכל מתחיל במחשבה.

שלושת כלי הבריאה הינם מחשבה, מילה, מעשה. המחשבה הינה הממריץ, היוצר, הכח הראשוני או המהות האלוהית הבוראת. כל חוויה שיש לכם, שאי פעם היתה לכם, ושאי פעם תהיה לכם, עוצבה תחילה במחשבה. זה איננו משהו אמיתי. זוהי פשוט מחשבתכם על הדבר. מה שלא יהיה ה"דבר", החוויה שלכם את ה"דבר" אינה אלא מחשבתכם לגביו, שהפכה למציאות באמצעות מילה ומעשה.

יחד עם זאת על מחשבתכם להופיע – אין לה שום ברירה אחרת – מהנתונים שנאספו והמאוחסנים במוח. ולכן, הרעיון שיש לכם לגבי כל דבר הינו אנרגיה מהעבר, לגבי העבר, והקשורה לכל מה שעבר. אין לה שום קשה להווה, וגם לא יכול להיות לה, מאחר ולמוח אין שום דרך להבחין במה שהינו הווה.

כל זה הינה דרך ארוכה לומר שאנו מתנהגים כפי שאנו מתנהגים מאחר שזוהי הדרך בה תמיד התנהגנו – או לפחות ככל שהזכרון הקולקטיבי שלנו מגיע. הדרך היחידה בה אי פעם נוכל לשנות את התנהגותנו האישית או הקולקטיבית, תהיה להרחיב את החשיבה שלנו מעבר לעבר אל העתיד חסר האפיון; אל מה שאנו היינו קוראים לו "העתיד", אולם מה שהנשמה מכירה אינו העתיד בכלל, אלא ההווה הנצחי. אני קורא לזה ההווה הבלתי ממומש. דהיינו, ההווה שלא הפך להיות אמיתי.

על מנת להיכנס לחוויה זו של החיים, עלינו לנוע מהחוויה אל הידיעה – משדה האנרגיה המכיל את מה שכבר עשינו ואת מה שאנו מדמיינים שהינו אמיתי על סמך מה שכבר עשינו, לשדה של אנרגיה המכיל את שאנו יודעים והמבוסס על מה שקיים.

ניתן לגשת אל שדה זה של אנרגיה אך ורק באמצעות דלת הנשמה. לא ניתן להיכנס אליו באמצעות המוח. במלים אחרות, על מנת להבין משהו ממה שאמרתי עתה, עליכם לצאת מדעתכם.

עוד על כך בשבוע הבא, כאשר נמשיך את הסדרה הזו על "התנהגויות", ומבט אל, אם בכלל, מה שניתן לשנות ב'כאילו' המציאות "הבלתי רצויה" של הפלנטה. כלומר, אינני מכיר מישהו שאומר שהוא, או היא, רוצים או משתוקקים לעולם שכמותו אנו בוראים עתה, יחד עם זאת נראה שאיננו, אף אחד מאיתנו, איננו יודעים כיצד לשנות את הדברים בשום דרך ניכרת פיזית, בשום דרך משמעותית, בשום דרך ארוכת טווח או באמת - משנת חיים, של חוויה; שינוי הדרך שתשפיע על כל האנושות ושתניע אותנו, סוף סוף, מהקונפליקט והדיכאון, שמִכּולה, מִכּולה - כפי שנאמר לנו על ידי כל מאסטר רוחנו שאי פעם הילך על פני הפלנטה – אנו יכולים לפטור עצמנו, אילו רק רצינו.

הבה נתבונן על האופן בו דבר זה יכול להתרחש, מה דעתכם? בואו נבחן זאת.

אהבה וחיבוקים,

ניל