לא קל להיות כנים/ישרים
גיליון 1015
8.7.2022
ניל דונלד וולש
מאנגלית: חמדה טלאור
ידידי היקרים...
התחלנו כאן דיון על מה שכיניתי 'האני השבור'. התבוננו באופן בו לעתים אנו מפצלים עצנו לשנים או שלושה אנשים שונים, רק על מנת להשביע את רצון העולם, פשוט כדי "להסתדר" ולעתים, אם להיות כנים, רק על מנת להשיג משהו שאנו רוצים, וכך, להשביע את רצון עצמנו.
ואז שוחחנו על מה שצריך לעשות על מנת להחזיר את 'העצמי השבור' חזרה לשלמות. הדבר הראשון שהתחלנו להתמקד בו היתה... הכנות, היושר.
יש דבר שגיליתי בחיי, והוא, שלא קל להיות ישרים. חשבתי שקל, אך טעיתי. הבחנתי גם, שמסתבר שלהיות ישרים מאתגר גם עבור אנשים אחרים.
הפכנו לעצמי שבור משום שלמדנו שפרק עצמנו לשברי שברים. חלק מפיסות אלה הינן האמת לגבי עצמנו בנושאים רבים של חיינו, וחלקן הינן המגינים אותם אנו שמים על מנת לעצור אנשים מלדעת את האמת. לעתים – למנוע מעצמנו לדעת את האמת. (או להודות באמת בפני עצמנו).
האירוניה של החוויה האנושית היא, שהורים רבים מלמדים את ילדיהם לומר את האמת בהסבירם שכנות ויושר הינן תכונות חשובות, ובאותו זמן הם משמשים דוגמא של חוסר כנות – לא רק במערכת היחסים עם הילדים, אלא בנושאים אחרים בחייהם להם עדים הילדים.
ילדים שומעים את האם משקרת על מנת שתוכל להתחמק ממסיבה שתהיה משעממת עבורה באומרה שיש לה מחויבות חברתית קודמת; הם שומעים את האב מודיע בעבודה שהוא חולה בעוד שלמעשה הוא הולך למשחק כדורסל. וכך, ההורים מלמדים את ילדיהם שעל מנת מנוע מורת רוח או עונש, או כדי להימנע מלעשות משהו שאינם רוצים לעשות, עליהם להיות לא ישרים. לא לוקח זמן רב עד שהילדים לומדים שיעורים אלה.
וכך הפכה הכנות לאתגר אמתי עבור אנשים רבים, משום שלמדנו שבניגוד למה שנאמר לנו – הכנות לא תמיד משתלמת. לעתים תכופות מידי היא אינה משתלמת. לעתים תכופות מידי היא מייצרת בדיוק את התוצאה ההפוכה מזו שקיווינו לה.
וכך אנו לומדים להיות לא ישרים, בתקווה שיהיו אלה דברים שאינם ממש גדולים או מאוד חשובים. אולם לעתים, פעם ב-, אפילו ביחס לדבר חשוב מאוד או גדול.
התכנית היא לא להיות ישר או לא ישר, כן או לא כן, אלא לעבור את הרגע. זהו אינסטינקט ההישרדות שלנו שנכנס לתמונה, ואינסטינקט זה הוא אשר דוחף את המנוע של ההתנסות האנושית. אנו לומדים להיות ישרים אם וכאשר עוזר לנו הדבר לשרוד ולהיות בלתי כנים בדיוק בגין אותן סיבות.
נדבר עוד על כך(!) בפרק הבא כאן בשבוע הבא.
אם להודות באמת... אני מחכה לכך בחוסר סבלנות.
חיבוקים ואהבה,