|
||||||
~ מכתב לניל ~
גיליון 668
23.10.2015
ניל דונלד וולש
מאנגלית: חמדה טלאור עריכה לשונית: ניצה תפארת
ניל היקר,
קראתי את הספרים 'שיחות עם אלוהים' 1 – 3 וגם את הספר 'הביתה עם אלוהים'. אני בת 24 ונמצאת בקשר עם החבר שלי כמעט 9 שנים. הוא אהבת חיי, החבר הכי טוב שלי, והמתנה הכי מוערכת בחיי.
לפני מספר חודשים התחלתי לחוש פחדים בלתי נשלטים שחברי עלול למות. התחלתי לטלפן אליו על מנת לוודא שהוא בסדר בבית הספר, והתחלתי לדאוג כל הזמן ביחס לבטחונו. עד לרגע זה, נראה שפחדיי שימות וישאיר אותי כאן, הולכים ומחמירים.
עתה התחלתי "לראות" כל מיני תמונות בהן קורים לו דברים נוראים, ואני זוכרת שהאל אומר בספרים שלך לנסות להיפטר מיד מתחושות / מחשבות שליליות, ולחשוב במקומן על משהו אחר [מאחר ואנו יוצרים את המציאות דרך הדברים בהם אנו מתמקדים.] אני מנסה מאוד להסיט את מחשבותיי, אך הפחדים והדימויים הבלתי רצויים עדיין ממשיכים לקפוץ לי לראש. אני יודעת גם, ש"מה שמתנגדים לו מתקבע", ולכן ניסיתי לקבל את הדימויים / המחשבות, אולם אני עדיין חוששת שבדרך כלשהי אתרום למותו.
אני חוששת שמותו של חברי יהיה האתגר הגדול ביותר שלי, וזו הסיבה שאני כה פוחדת ממנו – משום שאם זה נכון, האם אגשים זאת כמבחן לדברים? אני יודעת שבדרך כלשהי המוות הינו הבחירה של הנשמה, אך המתח שלי אינו נחלש. אני שוקלת להעלות את מינון תרופות ההרגעה שאני כבר לוקחת, או אולי ללכת לטיפול, משום שפחדים אלה מתחילים להשתלט על חיי. אני יודעת שאתה אדם עסוק מאוד, ואעריך מאוד אם תוכל לענות לי, ואני מקווה שתשובתך תוכל להביא לי מעט רגיעה.
תודה לך על כך שקראת את מכתבי,
דבון ל.
תשובתו של ניל:
דבון היקרה,
תודה לך שכתבת. לעתים טוב הדבר לחלוק דברים מסוג זה עם אחרים. זה יכול לעזור לנו להוציא אותם מהראש, ולו גם לפרק זמן קצר.
הדבר הראשון שברצוני לומר לך הוא, שהדברים שאת חווה אינם בלתי רגילים. גם לי יש מערכת יחסים מאוד מאוד מיוחדת עם אדם אחר. אשה זו היא אהבת חיי, וגם אני תופס עצמי דואג שמא תהיה לה תאונה, או מחלה משונה, או משהו, ושהיא תמות. מחשבות אלה קיימות אצלי, ויותר מפעם אחת אני אפילו רואה מראות. לא מזמן היא נסעה ליום לפגוש חברה ותיקה, והמחשבה הראשונה שלי היתה: "או אלוהים, היא הולכת לעבור תאונה נוראית! לעולם לא אראה אותה שוב!"
ממש כך. אכן זו היתה מחשבתי. לכן הדבר הראשון שברצוני לומר לך הוא... תירגעי. חווייתך אינה ייחודית לך. אני חושב שזה מאוד נורמאלי, שאנשים המאוהבים עמוקות, ייכנסו לפתע להתקפי חרדה ביחס לאהוב ליבם. נראה שהדבר מגיע בגלים...אפשר לחיות שנים מבלי לחשוש, ואז לפתע, בום! מגיע צרור של מחשבות שנראה שאי אפשר להיפטר מהן.
וכמובן, נכון הדבר שככל שמנסים לחדול לחשוב על זה, כך מתגברות המחשבות. דומה הדבר להחלטה לנסות לחדול לחשוב על פיל ורוד. לפני כעשר שנים הייתי בשיעור למודעות עצמית והמדריך אמר לנו: "טוב, עכשיו אני רוצה שלא תחשבו על פיל ורוד." ברור שהיה זה דבר בלתי אפשרי. וכך גם יהיה לך קשה להתרחק ממחשבות המוות של החבר שלך.
ככל שתנסי יותר, כך תשובנה המחשבות האלה. הטריק הוא לא לנסות למחוק אותן... אלא להיפך. להוסיף להן...
והכוונה היא... בכל פעם שעולה בראשך מחשבה שהחבר שלך מת, או שעולה לך תמונה של משהו נורא שקורה לו... הוסיפי לה באופן מכוון בכך שתראי אדם ניגש לחבר שלך ואומר לו: " או קיי, קאט! זהו זה! הדפיסו!" כמו במאי של סרט. ואז גרמי ל"במאי" לומר: "טוב, ידידי, אתה יכול לצאת עכשיו מהתמונה. זה סיפור בדים. זה אינו אמיתי. צא מזה עתה אל החיים האמיתיים."
ואז... תני לעצמך לראות תמונה של החבר שלך חי ובריא ממשיך לחיות את חייו בדרך נפלאה... תני לעצמך לראות תמונה של שניכם יחדיו, עכשיו ובעתיד הקרוב... ואפילו כזוג זקנים אפורי שיער. אפשרי לעצמך לדמיין כל תמונה שתבחרי הסותרת את הדימוי של החבר שלך מת.
בדרך זו את מוסיפה לנתונים. אינך מנסה למחוק אותם אלא פשוט בונה לתוכם, גורמת לסיפור להסתיים בדרך שאת רוצה שיסתיים.
ועכשיו, ידידתי, דבר אחרון. אינך יוצרת את המציאות של החבר שלך. מצטער, אך לאיש אין את הכוח לעשות זאת. לא היית יכולה לעשות זאת גם אם רצית. ולכן, גם אם משהו אכן היה קורה לגברת הנפלאה שלי, היה לי ברור לחלוטין שלמחשבותיי לא היה כל קשר לכך. כולנו ישויות רוחניות עצמאיות, השולטות לחלוטין במציאות שלהן. אף אחד לא יכול לשלוט בנו מחוצה לנו, ואף אחד אינו יכול "לחשוב" אותנו למצב בו לא נרצה להיות.
ולכן, אם משהו באמת יקרה לשותפתי הנפלאה, אדע שהיא בחרה זאת, באופן מוחלט ובשלמות, ואכבד את בחירתה. אהיה עצוב, ללא ספק, אולם עדיין אכבד את בחירתה, ואין דרך שאקח על עצמי אחריות לכך.
ומה שאני מוודא שאני עושה עכשיו, הוא... אני מוודא שאני חוגג, במלוא מובן המילה ובשלמות, כל רגע ורגע שיש לי עם אשה זו, כאן ועכשיו. אינני מאפשר לשום רגע לחלוף מבוזבז. אינני מאפשר לשום יום לחלוף מבלי שאני אומר "אני אוהב אותך!" ואם יש לי מחשבות ביחס למותה, אני פשוט לוקח אותן כחלק נורמאלי של מעגל מחשבות הפחד שרצות לעתים בראש, כאשר מהלך הדברים נראה כ "יותר מדי טוב מכדי להיות אמיתי."
כאשר מחשבות אלה מגיעות, אני פשוט מוסיף להן את הדימוי שברצוני להוסיף, על מנת לגרום ל"סיפור" לצאת בסוף בסדר. הדבר היפה ביחס למחשבותיי הוא, שיש ביכולתי להוסיף להן כל דבר לפי בחירתי!
נכון שזה נפלא?
אני תמיד מניח שהאל נמצא לצידי, ואין לי מה לחשוש. גם כאשר קורים דברים "רעים", אני מניח שזה לטובתי ושזה חלק מהתפתחות הנשמה, ולכן אני מקבל ומאמץ זאת, ממשיך לאהוב את החיים, וממשיך הלאה.
ועוד דבר, דבון. אלוהי היקום יודע מתי את חושבת משהו שאת רוצה שיתגשם ומתי את חושבת משהו שאינך רוצה שיתקיים. במלים אחרות, האל יודע לא רק את המילים והתמונות, אלא אף את כוונת הלב.
'שיחות עם אלוהים' אומר ש"החיים נוצרים כתוצאה ממה שמתכוונים." אם זו אינה כוונתך שהחבר שלך ימות, לא משנה כמה שתחשבי על זה, אינך יכולה "לאחל לו למות" בשגגה. אי לכך אל תדאגי בקשר לכך. פשוט היי ברורה ביחס לכוונותייך. הרעיון שלי ביחס ל"הפיכת המחשבות" בכך שמוסיפים להן אלמנטים הפוכים הינה דרך בטוחה להורות להכרה מהי הכוונה האמיתית.
פשוט, נכון?
מקווה שהדברים עזרו לך, ידידתי.
לסיום, את עשויה ליהנות מהקריאה של הספר האחרון בסדרת הספרים 'שיחות עם אלוהים' - "מאושר יותר מאלוהים". הוא עוסק בגישה ובכוח הבריאה האישית.
יום נפלא!
|
.jpg)
.gif)
