.jpg)
מכתב לניל:
מעקב לשאלה מהגליון הקודם
גיליון 821
28.9.2018
ניל דונלד וולש
מאנגלית: חמדה טלאור
עריכה לשונית: ניצה תפארת
שאלת הקורא:
היי ניל,
קראתי רבים מהחומרים שלך וזה היה מקור השראה אמתי. אני קורא את הגליונות השבועיים בעניין, אך הגליון של שבוע שעבר בו כתבת ביחס לתוצאות של התאבדות, גרם לי לכתוב אליך.
אני מאמין שאמרת "שום דבר לא יכול לקרות לנשמה שלא בבחירתה, אפילו האופן והתזמון של המוות הפיזי." אני חושב שזה הופיע בספר "בבית עם אלוהים". אם זה המצב, הרי שמוות באמצעות התאבדות חייב היה להיבחר על ידי הנשמה כאשר היתה רוח, אולי על מנת לתת לאחרים את החוויה של סוג זה של אבל.
יש לי אינטרס מובנה בתגובתך שכן אני עובד בעמותה בבריטניה בשם Samaritans , שמטרתה המוצהרת היא להפחית את מספר המיתות כתוצאה מהתאבדות. אנו שואפים לעשות זאת בכך שאנו נותנים לאנשים מרחב וזמן לשוחח ולחקור את רגשותיהם הנובעים ממתח ודכאון באופן דיסקרטי, ללא שיפוט או מתן עצה. בעודנו עושים זאת, אני תוהה אם הפעילות הינה משהו חסר תועלת אם ההצהרה שלי לעיל נכונה. אמשיך לעשות את העבודה משום שאני חושב שיש תועלת לאנשים המתקשרים ושאינם אובדניים, אלא עוברים קשיים רבים מבלי שיש להם עם מי לשוחח.
תודה על עבודתך, ניל. נסה לחיות לפי החוכמה שבכתובים שלך והנחה ככל הניתן אחרים בכיוון זה.
בברכה,
כריס ה. בריטניה
ניל משיב:
כריס היקר...שום פעילות המספקת שרות ומציעה עזרה לאנשים אחרים אינה חסרת משמעות. נכון, שאם אנו לוקחים את 'שיחות עם אלוהים' ברצינות, נציע שעצם הסיבה [ברמה המטאפיזית] של אדם לשקול התאבדות יכולה להיות כדי לתת לך הזדמנות להראות מי אתה באמת ביחס לזה.
הבה ואבהיר משהו, אם אני יכול. בשום מקום בספרים 'שיחות עם אלוהים' או 'בבית עם אלוהים' לא נאמר שהנשמה מחליטה מראש – כלומר, לפני שנולדה בגוף מסוים בתקופת חיים מסוימת. לכן זו אינה ההבנה שלי, שהתאבדות "נבחרת על ידי הנשמה כאשר היא רוח."
על פי מה שקראתי והבנתי מהחומרים של 'שיחות עם אלוהים', שום אירוע בחיים, שום פעולה שאנשים נוקטים או בחירה שהם עושים, אינן נקבעות מראש על ידי הנשמה כאשר היא רוח. סידור כזה ינער, או יבטל את האפשרות והמציאות של רצון חופשי של כל רגע – והתרגול של הרצון החופשי בכל רגע ורגע הינו מטרת החיים אשר באמצעותה אנו מחליטים ומצהירים, מפרסמים וממלאים, מבטאים וחווים את מי שאנו באמת.
נכון למדי שאנו יכולים לבחור את נסיבות חיינו – את הורינו, את המדינה בה נחייה, את מצבנו הפיזי [גזע, מין, אתגרים פיזיים או נפשיים וכו'] – אולם כפי שאני מבין זאת, איננו בוחרים מראש איך נעשה או נגיב לנסיבות אלה. דומה הדבר לאמן שבוחר מראש אילו צבעים יופיעו על לוח הצבעים שלו, אולם אינו מחליט איזו תמונה יצייר עמם עד אשר הוא לוקח ביד את המברשת וניגש לבד הציור.
לפי הבנתי, זה נכון שאף נשמה אינה מתה בזמן או בדרך שאינה בוחרת – אולם אין זה אומר שהבחירה נעשתה לפני הלידה, כאשר הנשמה היתה עדיין רוח. זה אומר שלא ננקטת שום פעולה על ידי האדם, בכל רגע של חייו, שהינה בניגוד לרצונו. כל פעולה הינה פעולה רצונית. זה כולל, כפי שנאמר לי, את פעולת המיתה. מוות קורה באמצעותנו, לא לנו [אפילו כאשר הוא נעשה בתנאים חיצוניים – מלחמה, פשע, תאונה, מחלה וכו' – שאין ספק שגורמים למוות להיראות כאילו המוות נעשה נגד רצוננו.]
הבנתי היא ששום דבר אינו מתרחש נגד רצוננו, בהתחשב במי שאנחנו באמת. [כלומר – אלוהיים].
אולם אם אדם עצוב מאוד ושוקל ברצינות התאבדות, השרות של להיות עם אותו אדם בדרך אוהבת, חומלת ועדינה – דרך שמייצרת בהירות והבנה רבות יותר ביחס למטרה הכוללת של הנשמה להיות כאן, ועל כך שהיא עוזרת שותפה לנסיבות אשר יצרו את הדיכאון – זו מתנה בעלת ערך בלתי ניתן לשיעור מנשמה לנשמה... מתנה אשר יכולה לשנות את המסלול והכיוון של כל החיים של האדם אשר באופן זמני הלך לאיבוד בלבירינט מהמורות החיים ואשר שכח את הבחירות האמתיות הפתוחות לפניו כאן.
הפעילות שלך הינה רחוקה מלהיות חסר משמעות והיא יכולה להיות כל המשמעות של החוויה.
תודה על שאלתך, כריס. מי ייתן ותחווה את אהבת האל היורדת אליך עתה, השוכנת בתוכך לנצח, והזורמת באמצעותך באופן חופשי לכל אלה אשר בחייהם אתה נוגע.
עם מחשבותיי הטובות ביותר, .gif)
