האומנות העתיקה של דנג'ה (Denjé),
לחיות ב'אני'
מאת: קהו פרד סטרלינג
מאנגלית: חמדה טלאור
השימוש בפנג שווי בצורה העמוקה ביותר היה בתקופת למוריה, ושמו היה דנג'ה (Denjé). דנג'ה נעלם לאחר הזמנים של אטלנטיס, וזהו הקישור החסר אל האיזון השלם. הוא מתייחס לתיאום בין ארבעת הגופים שלנו לצורך השלמת ההרמוניה בסביבה שנוצרה על ידי הפנג שווי. לעתים מזומנות, לאחר שעיצבנו את הסביבה על פי הפנג שווי, איננו שומרים על האיזון. יש חשש סביר שעד שנאזן את נשמתנו, לא יכה הפנג שווי שורשים. דנג'ה מדבר על פנג שווי של הנשמה – של הראש, הלב, ארבעת הגופים וחמשת החושים – ועל הבאתם לתיאום משותף תוך שמירה על סביבה פיזית מסודרת. כאשר שמים אותם זה לצד זה, מערכת היחסים בין דנג'ה לפנג שווי ברורה. הפנג שווי מדבר על תשעה אזורים אנרגטיים – שפע, קריירה, מערכות יחסים וכו' – אזורים אותם ניתן למצוא בבא-גוואה או במפה. השתמשנו בבא-גוואה של הפנג שווי על מנת לתכנן בא-גוואה של דנג'ה, המשקפת את תשעת האזורים האנרגטיים. הבא-גוואה של הדנג'ה שונה בכך שארבעת הגופים – הפיזי, הרגשי, המנטאלי והרוחני – נמצאים בפינות החיצוניות שלה.
שלושת החוקים הבסיסיים של הפנג שווי תואמים את אלה של הדנג'ה. לדוגמא, חוק ה'אי סדר' בפנג שווי, מתייחס בדנג'ה – לארבעת הגופים; חוק הפנג שווי המדבר על כך שעלינו להיות מוקפים בדברים אותם אנו אוהבים, מתייחס בדנג'ה – להעמדת עצמנו במקום הראשון, והחוק של פנג שווי המדבר על מתן תשומת לב לאומנות אשר על הקירות, מתייחס בדנג'ה - לעובדה שמה שהעיניים קולטות משפיע על התודעה התאית.
שלושת העמודים של הפנג שווי (הכניסה, התנור ועמדת הכח), נמצאים בהתאמה לשלושת העמודים של הדנג'ה: הכניסה הוא הלב, התנור הוא המוח, ועמדת הכח שוכנת ב'אני' (self).
מאחר והדנג'ה מאזן את הנשמה, אותה איננו יכולים לתמרן באופן פיזי, פיתחנו מדיטציה שתיקח אתכם למה שאנו קוראים לו 'מקום הריפוי הקדוש של הדנג'ה', חדר המעוצב על פי הבא-גוואה של הדנג'ה. מקום קדוש זה ארוג במהותו אל תוך הבא-גוואה של הדנג'ה. מדיטציה זו הינה כלי שיעזור לכם לעשות דנג'ה לגופכם, ל'אני'.
מצאנו גם חותם, או סמל, המקושר לדנג'ה. חותם הדנג'ה מחבר את הנומרולוגיה הלמוריאנית להבנה המלאה של האומנות העתיקה הזו.
לבסוף, יצרנו אמונה של דנג'ה, שעוזרת למקד את המחשבות היומיות שלכם.
למעשה, דנג'ה יוצר איזון פנימי בכך שהוא מפחית פחד. לקהילה הלמוריאנית היתה מודעות מאוד קטנה למילה "פחד". הכל היה מבוסס שם על אהבה. המציאות הלמוריאנית היתה 'דנג'ה', דהיינו היא שברה את הפחדים אותם הסכמנו לקבל כחלק מעולמנו. הדנג'ה מעודד לדבר מתוך ה'אני', ובכך לחסל את המילה 'אתה', אשר אינה נמצאת בשימוש בדנג'ה. בשיחה, המילה 'אתה' מביאה אותנו לאיזון הדואליות בה אנו נזרקים הלוך ושוב. על מנת למצוא את הפירוש האמיתי של איזון בדיבור, עלינו לעשות דנג'ה ל'אתה', דבר שיביא אותנו לאיזון ה'אני'. 'אני' הינו האיזון לַכול.
ב'אני' אנו מגלים שאיננו יכולים יותר לתקוף אף אחד. אם נתקוף, נתקוף את ה'אני' שלנו. זה כמו לתקוף את עצמך. דנג'ה גורם לנו להיות ערים לכך שאתה ואני הננו אחד. אתה 'אני' ואני 'אני'. כאשר יש חילוקי דעות עם מישהו, או אם הנכם נמצאים במשא ומתן שאינו מגיע לשום מקום, סביר להניח שזה משום שאתם אומרים לאדם השני: "אינך קולט," או "אינך מבין," או "אינך מסתכל על כל התמונה." במלים אחרות, שמתם את הדגש על האדם האחר. ברגע שהנכם אומרים: "אני," המחשבה הראשונה אותה אנו מבטאים במלים ממוקדת בעצמנו. לדוגמא: "אינני ברור מספיק כך שאינני יכול לעזור לך לראות מה שאני רואה. תן לי לנסות שנית לבטא את מה שדיברתי עליו ולראות אם אוכל לשים זאת בפרספקטיבה טובה יותר, כך שאבין כיצד זה שאינני מתקשר." בדרך זו, הדגש הוא על ה'אני', דהיינו אנו מקבלים אחריות על המסע שלנו. דנג'ה הוא השיא של 'עשרת עקרונות הבריאה המודעת', המביא את הכל לתיאום באור האוניברסאלי של ה'אני'.
בואו נלך מעבר לפחדים שלנו, מעבר למה שאנו חושבים שאיננו יכולים לעשות, ונלך לחוויה חדשה ששמה "ניתן לעשות." דנג'ה נועד לפזר את החלקיקים בצעיפי הפחד שלנו, כך שנוכל לעצב מחדש את חיינו. עם הפחתה כה גדולה של פחד, הזדמנויות נוספות נפתחות במסע שלנו.
נגענו רק בקצה הקרחון של הדנג'ה. כאשר נמשיך לגלות את האומנות העתיקה הזו, האפשרויות של שלום תימצאנה באיזון.
