פנג שואי

אתרים מומלצים

הענקת תמורה

מפת האתר

קול קורא במדבר...

שלבים 2 ו- 3 בדרך ל 'שיחות עם אלוהים' אישי
לכל אחד

גיליון 754

 

16.6.2017

 

ניל דונלד וולש

www.CwG.org

 

מאנגלית: חמדה טלאור

עריכה לשונית: ניצה תפארת

איגרת מניל...

ידידי היקרים,

כפי שאמרתי במאמר הראשון של סדרה זו, פעמים רבות נשאלתי כיצד ניתן להיות בעל 'שיחות עם אלוהים' אישי. אי לכך התבוננתי בתשומת לב בהתנסות שלי, ועלה לי רעיון של תהליך בן שבעה צעדים בלתי רשמיים על מנת לעזור לאנשים לעשות זאת.

הסברתי כבר שהצעד הראשון לכך הוא להודות שדבר כזה ייתכן, שבני אדם אכן יכולים להגיע לכך בכך שהם מקבלים שדברים אלה לא רק אפשריים, אלא אף מתרחשים ממש עתה, ושבחוויה האנושית תמיד התרחשו.

על מנת להחזיק באפשרות זו, יש לאחוז בקיומו של האל כאפשרות.

לכן אני מכנה את שלב 1 : אפשרות.

לדוגמא, אנו יודעים שכבר היו לאנשים שיחות עם אלוהים. משה אמר שהיו לו, ורבים מאמינים לו; מוחמד אמר שהיו לו, ורבים מאמינים לו; בודהה אמר שהיו ורבים מאמינים לו; ג'וזף סמית' אמר שהיו לו, ורבים מאמינים לו. לישויות אלה ולאחרות היה סוג של גילוי שגרם להם להרגיש שיד האל נגעה בם.

ישו אמר שדיבר עם אלוהים והרחיק לכת עד כדי לומר שהוא והאב היו אחד. רבים מאמינים לו. גם על קרישנה נאמר שהיה אדם שאלוהים ברא. זה המצב האולטימטיבי ב-"לדבר עם אלוהים" – כאשר המדבר וזה שמדברים עמו הופכים להיות אחד, כאשר המשוחח וזה שמשוחחים עמו הינם אחד והם אותו דבר.

ובכן, אנו מכירים כבר בכך שהיו כאלה אשר היה להם סוג זה חוויה. אז מדוע אנחנו לא יכולים?

מכיוון שלעתים תכופות אנו חושבים שאותם אחרים אשר הוזכרו, טובים באופן כלשהו יותר מאתנו. הם יותר קדושים, או יותר חכמים, או יותר טהורים, או שהם משהו שאנחנו לא. אך העובדה היא שהם לא משהו שאנחנו לא. ולכן הצעד השני בתהליך אשר יוביל לשיחות עם אלוהים שלנו הוא להכיר בערכנו – שאני בעל ערך על מנת לשוחח עם אלוהים כמו כל אחד אחר.

ולכן אני מכנה את שלב 2: להיות בעל ערך.

השלב השלישי בתהליך הינו לזוז אל מקום של נכונות לקבל תקשורת כזו – דבר שחייב להתבטא בהתנהגות המפגינה נכונות.

לדוגמא, כל יום אני מקדיש מספר דקות להתבוננות שקטה. אינני ממשיך לחיות כאילו אין לי זמן לעשות זאת. אני מפגין נכונות לקבל תקשורת מסוג זה מאלוהים בכך שאני שומר ומארגן מספיק זמן על מנת שדבר זה יקרה, ובכך שאני יוצר תנאים סביבתיים המאפשרים לדבר להתרחש.

במקרה שלי, אני קם בבוקר ומנסה מאוד להקדיש זמן שקט לחשיבה וכתיבה לפני שאני עושה כל דבר אחר. ישנם בקרים שאני מתעורר מוקדם מאוד, בשעה 4:30, וישנם בקרים שזה קרוב יותר ל- 5:30 ול- 6:30, אולם זה תמיד לפני הזריחה או ממש כשהיא מתרחשת. אני מקדיש זמן זה לעצמי, להיות בשקט. לעתים אני כותב מעט, או קורא, או מודט.

[אין צורך ללכת לחדר מיוחד או מיקום מסוים, לשבת ולהדליק נר או להשמיע מוזיקה של מדיטציה. זה דבר נחמד לעשותו, אולם הוא אינו נדרש. אפשר לעשות מדיטציה בכל מקום. ניתן לעשות מדיטציה בדיוק במקום בו אתם נמצאים כאשר אתם מחליטים למדוט: בשכיבה מיד לאחר שמתעוררים, במטבח בעמידה תוך המתנה שהקפה יהיה מוכן, או בישיבה בכורסא המועדפת.]

המדיטציה עצמה אינה צריכה להימשך זמן מסוים או להיראות בצורה מסוימת. היא יכולה להימשך מספר דקות מועט ולהיראות כמו התבוננות רגועה או חשיבה – אולם חשיבה מרמת הנשמה, לא מרמת ההכרה. זה לא באמת חשיבה, זו התבוננות שקטה – פשוט לאפשר להכרה להיות "בשקט".

כתוב: "היו שקטים ודעו שאני אלוהים."

הכניסו 10 דקות אלה לשגרה היומית שלכם בדרך שתתאים לכם, ותופתעו כמה קל למצוא זמן למדיטציה."

באשר אלי, כל יום זה אותו דבר. כל בוקר אני מאפשר לעצמי זמן עם הנשמה, ורוב האנשים אינם עושים זאת. אם זמן זה מתפספס לי בבוקר... אם החיים לא מאפשרים זאת ביום מסוים, אנו דואג למצוא זמן במהלך אותו יום רק לעצור – לעצור רק לרגע – ולתת לעצמי ולו עשר שניות של שקט.

לזה אני קורא: "מדיטציית עצירה."

זה כאשר עוצרים את כל אשר עושים, רק ל- 10 שניות מבורכות – לא עושים דבר. לא אומרים דבר. לא חושבים על כלום. פשוט הווים.

"עצירה" זו יכולה להתרחש, אתם יכולים לגרום לה לקרות, בכל זמן. בעודכם הולכים ברחוב. בעודכם מדיחים כלים. בזמן מקלחת.

מה שתיארתי עתה, לצערי, הינו דבר בלתי רגיל. רוב האנשים חיים את כל חייהם בעודם נותנים מנוחה להכרה פעם או פעמיים בחודש. הם מקבלים השראה, קוראים ספר – "אנסה לקרוא אותו" – אך לאחר שלושה ימים תקופת ה"עצירה" מסתיימת והם שבים ל"חיים הרגילים."

אולם אם דבר זה הופך להיות חלק מ"החיים הרגילים," אם תוכלו לפנות זמן לתקשר כל יום עם הנשמה, לאחר מספר ימים תגלו שיש לכם "שיחות עם אלוהים" עליהם שאלתם, שכן אלוהים מדבר במרחבים שבין מחשבותינו, לא במהלכן.

ואולי יותר נכון, עלי לומר שאלוהים מדבר כל הזמן, אך אנו יכולים לשמוע אותו טוב יותר במרווחים שבין מחשבותינו. ובין פעולותינו, נכון?

לכן אני מכנה את שלב 3: נכונות.

פשוט להיות נכונים לשמוע את האל – ולהפגין זאת בכך שאתם נותנים לעצמכם מספר דקות קדושות כל יום פשוט להקשיב.

 

אהבה וחיבוקים,

 

להענקת תמורה