.jpg)
מלכודת הנראות
גיליון 750
19.5.2017
ניל דונלד וולש
מאנגלית: חמדה טלאור
עריכה לשונית: ניצה תפארת
אגרת מניל...
ידידי היקרים,
מדהים כמה רבים האנשים הלכודים במלכודת הדאגה של האופן בו הדברים נראים לאחרים. לחלק מהאנשים לשמור על ההופעה הפך להיות אובססיה. רבים מאתנו אפילו ויתרו על אושרם [או על ההזדמנות להיות מאושרים] על מנת להמשיך "ולהיראות טוב" בעיני האחרים. זה מעבר לעצוב. זו טרגדיה.
זה טרגי משום שלכולנו מוקצב זמן החיים. זו המתנה. זה אוצר האוצרות. והוא אינו אינסופי. הוא סופי. ונכון, הוא יכול להסתיים בכל רגע.
במהלך משך החיים אנו אמורים ליהנות מכל רגע. במקום זאת, רבים מאתנו חיים חיי קבלה משעממים – וחלק בעצם חיים חיים של ייאוש שקט. ממתינים, ממתינים, למה – לא ידוע. למשהו, כל דבר [לפחות למשהו עשיר יותר, מלא יותר, מרשים יותר] מלבד למה שמתרחש ממש עתה, היות ומשהו חסר ואיננו מעזים לתת לו שם, שמא השם עצמו יגמור אותנו.
הכוונה, ללא ספק, הינה האהבה. חסרה לנו אהבה, ואנו מתים בתוכנו. חסר לנו לאהוב מישהו, וחסר לנו שמישהו יאהב אותנו. ומי שחסר שיאהב אותנו, למרבה האירוניה, זה אנחנו את עצמנו.
איננו מסוגלים לאהוב עצמנו בדיוק כפי שאנו וכפי שהיינו "רוצים להופיע" אילו יכולנו לעשות כפי רצוננו. במקום זאת, על מנת שנוכל להשיג את האהבה אליה אנו משתוקקים באופן נואש, אנו עושים את "שהאחרים" רוצים שנעשה. אנו מקדישים תשומת לב מרבית לאופן בו אנו נראים.
אני מכנה זאת 'מלכודת הנראות'. בתוכה אנו מאוד שבויים לחשיבה, כל כך עסוקים באופן בו אנו נראים, כה אסורים בתוך המראה החיצוני, עד שאין לנו כלל מראה חיצוני. איננו יכולים להסתכל אל מחוץ לכלא שיצרנו במו ידינו. איננו יכולים לראות מעבר לקירות הצורך שלנו לקבלת משוב חיובי.
מלכודת הנראות קושרת את האנשים לנוקשות של הדברים אשר האחרים בוחרים עבורם. דבר זה קושר אותם, מגביל את בחירותיהם, משנה דרמטית את הכיוון שלהם, והכול בשם 'ריצוי האחרים' גם כאשר העצמי לעולם איננו מרוצה. בינתיים - זמן – שהינו אוצר החיים היקר ביותר – הולך ואוזל.
לעולם לא תראו שוב את היום הזה. לעולם לא תראו שוב את השבוע הזה, את החודש, או את השנה. אתם תראו את הזמן הזה רק בזמן שאתם חיים אותו. וודאו, אם כן, שאתם אכן חיים את הרגע. השתדלו מאוד לא להרוג אותו. לאחר המוות יהיה מספיק זמן לחוות את המוות. עתה זה הזמן לחוות את החיים. עתה זה הזמן להשתחרר ממלכודת הנראות.
השתחררי, נשמתי! השתחררי, השתחררי!
והחזירי לי, ממש עכשיו, את עצמי.
את הזמן שהקדשתי יותר לא אראה,
לדאוג ולהתעצבן מהאופן בו אני נראה.
ימים אלה לעולם לא ישובו.
שכן עכשיו זה עכשיו ואז היה אז.
מה שהיה עבר, אך לא הכול אבוד.
אתפוס את היום, אשכח את העלות.
אתפוס את הזמן, אשכח את המחיר.
אתפוס את העתה ואזרוק הקובייה!
ניצחתי בהימור עוד לפני הזריקה,
היות ועתה הפכתי להיות ההנהלה.
חיי הם שלי ושלי הן הבחירות.
אנקוט עמדה, אקבע גבולות.
לא עוד! לא אעניק יותר ודי
את הכוח להשפיע על מעשיי.
לא עוד! לא אמנע יותר מעצמי
את אותם דברים אשר שולחים אותי לחופשי.
היום אני שוב דורש לעצמי את בחירתי.
ביום זה אני מחזיר לי את קולי.
ואיך אני נראה בעיניכם אינה דאגתי,
אי לכך אין לכם עלי יותר כוח סמכותי.
אלוהים, זה נכון! אכן שחררתי את עצמי!
.gif)
