.jpg)
~ איננו צריכים לעשות דבר
על מנת לשוב הביתה לאלוהים ~
חלק 3
גיליון 693
15.4.2016
ניל דונלד וולש
מאנגלית: חמדה טלאור
עריכה לשונית: ניצה תפארת
איגרת מניל...
ידידי היקרים,
זהו החלק האחרון בסדרה זו.
איננו זקוקים למכתבי המלצה על מנת שנהיה כשירים לשוב לגן עדן. מכתבי ההמלצה שלנו הינם עצם קיומנו. אין צורך בדבר נוסף.
מסר זה חשוב דיו כדי לחזור עליו.
איננו זקוקים למכתבי המלצה על מנת שנהיה כשירים לשוב לגן עדן. מכתבי ההמלצה שלנו הינם עצם קיומנו. אין צורך בדבר נוסף.
שוב, זהו דבר שקשה להאמין בו ולקבלו על ידי גזע של הוויות המותנות לדמיין שצדק מושלם דורש הרשעה ועונש – כולל, במקרים מסוימים, מוות.
יש לזכור שההבנה האנושית מאוד ילדותית והיא טוענת שהריגת אנשים על ידי המדינה הינה דרך ללמד אנשים שלהרוג אנשים זה רע.
יש לזכור שההבנה האנושית מאוד ילדותית והיא טוענת שהשימוש בנשק להרס מאסיבי בהתקפת מנע על ידי מדינה אחת הינה דרך ללמד מדינה אחרת שלהיות בעלת נשק הגורם להרס מאסיבי הינו דבר רע.
יש לזכור שההבנה האנושית מאוד ילדותית והיא טוענת שדבקות מחמירה בדת המלמדת חוסר סובלנות ביחס לכל דת אחרת הינה דרך ללמד את העולם שחוסר סובלנות זה דבר רע.
אֶל של אהבה ללא תנאי הינו דבר בלתי מובן בעליל לגזע שטרם למד לאהוב את עצמו מספיק כדי לחדול להרוס את עצמו.
איננו יכולים להאמין שהאל יסלח לנו על דברים שאיננו יכולים לסלוח זה לזה.
יחד עם זאת אמת היא, שלמרות שעשינו דברים אשר אנו, או אחרים, מחשיבים כדברים נוראיים במהלך הזמן שלנו על פני כדור הארץ... אפילו אז, האל יקבל את פנינו בברכה בשובנו הביתה.
יש מספר סיבות טובות המאשרות דברים אלה, ואנו נבחן אותן בפרקים הבאים בעודנו ממשיכים לחקור את ההבנה המוטעית של האנושות ביחס לאל. אנא קראו את הדברים הבאים שניתנו לנו על ידי ישו.
אני יודע שמן הסתם הסיפור מאוד מוכר לכם, אך אנא קראו אותו בכל מקרה.
לאדם מסוים היו שני בנים. הבן הצעיר אמר לאביו: "אבא, תן לי את חלקי בירושה." חילק האב את הירושה בין שני בניו.
ימים לא רבים לאחר מכן, צרר הבן הצעיר את מטלטליו, נסע לארץ רחוקה, ובזבז את רכושו באורח חיים בזבזני. לאחר שבזבז הכול, פשט רעב באותה מדינה, והוא הפך למחוסר כל.
מצא אותו בן עבודה אצל תושב של אותה מדינה, והוא נשלח לשדות להאכיל חזירים. בשמחה היה ממלא את קיבתו בזרעים של החזירים, אך אף אחד לא נתן לו דבר.
חשב הבחור לעצמו: "לכל המשרתים שאבי שכר יש לחם די והותר, ואני גווע מרעב! אקום ואשוב אל אבי ואומר לו: "אבא, חטאתי בפני השמים ובפניך, ואינני ראוי יותר להיקרא בנך. הפוך אותי לאחד המשרתים השכירים שלך."
קם ועשה. אולם עוד כשהיה במרחק די גדול מהבית, ראה אותו אביו וריחם עליו, רץ אליו, נפל על צווארו ונישק אותו. והבן אחר: "אבא, חטאתי בפני המרומים ובעיניך, ואיני ראוי יותר להיקרא בנך."
אולם האב אמר למשרתו: "הביאו את הבגד הטוב ביותר והלבישו אותו, ענדו טבעת על ידו ונעלו סנדלים לרגליו. הביאו את העגל השמן ביותר, שחטו אותו, והבה נאכל ונשמח; שכן בן זה שלי היה מת ועתה הוא שב לחיים; הוא אבד ושוב נמצא." והם החלו לשמוח.
הבן הבכור, עבד בשדה. כאשר התקרב הביתה בשובו מהעבודה, שמע מוזיקה וריקודים. הוא קרא לאחד המשרתים ושאל אותו לפשר הדבר.
המשרת ענה: "אחיך שב הביתה, והיות והוא שב בריא ושלם, שחט אביך את העגל השמן ביותר."
הבן השני כעס ולא הסכים להצטרף. יצא אליו האב והתחנן שיצטרף. ענה הבן השני לאביו: "הבט, כל השנים האלה שירתי אותך; מעולם לא הפרתי את פקודותיך; ואתה מעולם לא נתת לי ולו עז צעירה על מנת שאוכל לשמוח עם חברי. אולם ברגע שהבן הזה שלך בא, לאחר שזלל עם זונות את מחייתך, שחטת עבור את העגל השמן ביותר."
ענה לו האב: "בן, אתה תמיד אתי, וכל אשר שלי – שלך. זה היה בסדר לשמוח ולצהול, שכן אחיך היה מת ועתה הוא שוב חי, הוא אבד ונמצא מחדש."
עבורי זה הסיפור הבודד הכי חשוב בתנך. הוא אומר כל דבר חשוב שישו רצה שנדע ביחס לאל. אולם ישו ידע שלעתים נדירות האנשים הבינו, שלא לדבר על לאמץ אל ליבם, אמיתות עמוקות שנשמעו רק פעם אחת. אי לכך הוא הדגיש את אותה נקודה שוב ושוב, באומרו דברים כמו...
איזה אדם ביניכם, שיש לו מאה כבשים, ואם היתה הולכת לו כבשה אחת לאיבוד, לא היה עוזב את כל 99 הכבשים לבד והולך לחפש את הכבשה האבודה עד שהיה מוצא אותה?
וכאשר היה שב הביתה, היה אוסף את חבריו ושכניו והיה אומר להם: "תחגגו אתי; משום שמצאתי את הכבשה שהלכה לאיבוד!"
האם זה כולל את הגרועים שבינינו? את "הכבשים השחורות" שבמשפחה האנושית?
כן.
וכך נוכל להירגע. לא יזנחו אותנו מכיוון שהלכנו לאיבוד, ולא ידחו אותו כאשר סוף סוף נשוב הביתה, ואין זה משנה מה שיתכן שעשינו בעודנו רחוקים.
משלים וסיפורים הינם דרך אחת להעביר רעיון. שירה הינה דרך נוספת. היא עוברת את המוח וחודרת ישר ללב. הכנסתי את השיר שלהלן בספרים אחרים שלי, ואני מכניס אותה שוב לספר שלי, משום שכמו המשל שלעיל – מסר העשוי באופן נפלא ביד אומן אינו יכול להימאס גם אם שומעים אותו לעתים תכופות.
בורכתי להיות נשוי למשוררת האמריקנית אם קלר [Em Clair.] והנה מה שהיא כתבה:
זמן ממושך בים
עזבתי את הבית לפני זמן רב
עד שלא הייתי מזהה את פני שלי.
בניתי את אוניית חיי
ויצאתי לים הפתוח
מנפנף לשלום לכל מי שידע
שהים ייתן לי
כל דבר עמו אוכל להתמודד
וכל דבר שעמו לא אוכל להתמודד
ועדיין הם נופפו לי לשלום,
ויצאתי לדרך
אל הים הפתוח
בספינת חיי:
בנויה מהנשמה, מעוצבת על ידי הלב.
בתום רב יצאתי
אל הים הפתוח
והייתי הרחק מביתי
זמן כה רב עד שלא הייתי מזהה את פני שלי
אולם ידעתי שהבית,
הבית
זוכר אותי
[לקוח מהספר ומהדיסק 'הבית זוכר אותי' זמינים באתר:
באהבה,
.gif)
