.jpg)
~ איננו צריכים לעשות דבר
על מנת לשוב הביתה לאלוהים ~
חלק 2
גיליון 692
8.4.2016
ניל דונלד וולש
מאנגלית: חמדה טלאור
עריכה לשונית: ניצה תפארת
ידידי היקרים,
זהו חלק שני בסדרה זו...
והרי החדשות: מההתחלה אמר לנו האל, וזה הופך להיות לנו ברור יותר ויותר מדי יום, שהסיפור האנושי התרבותי העתיק המייחס לאל את העובדה שאינו רואה אותנו מושלמים ולכן אינו מאפשר לנו לשוב לגן עדן אלא אם כן נטהר עצמו, הוא פשוט איננו מדויק.
זה בסדר להסיר טענה עתיקה זו מהסיפור הנוכחי שלנו, ולחדול לספר אותו לעצמנו ולילדינו.
לא נולדנו בחטא, ואיננו יורשים נטיות של חטא באמצעות שושלת היוחסין המספרת שהנשמות שבות אל ההתנהגות הראשונה המתיימרת להיות התנהגות שלא כהלכה. "אשמת האבות הקדמונים" הינה סיפור בדים הבא מדמיון הדתות שלנו. הסיפור על אדם וחוה, גם הוא סיפור בדים.
אלוהים לא זרק אף אחד מגן עדן, ומבט אחד סביבכם יראה לכם שהאנושיים עדיין גרים בגן עדן. הם שודדים אותו צעד אחר צעד, זה בטוח, אולם גם עם כל זה, אין דבר שניתן להשוותו לזריחה, לדאיית הנשר או למעוף הפרפר, לניחוח הוורד או לריח טל הבוקר. אין דבר יותר מדהים מהיופי השקט של שלג בלתי צפוי, או של הרעש של גלים צפויים הנשברים על חוף חולי. הסתכלו עליהם בהתפעלות, כפי שצריך, שכן ללא ספק אנו רואים משהו שהוא יותר מאשר הוד.
וזו רק ההתחלה, רק קצה רשימה ארוכה של אוצרות שגן העדן הזה הנקרא כדור הארץ תמיד הכיל, ואם רק נתייחס אליהם כאל אוצרות, נשמור עליהם בטוחים מפרוק והשמדה. יופי העולם הזה מוגבר מעבר לכל יכולת מדידה באמצעות היופי שלכם. אין שום דבר ביחס אליכם שאיננו מושלם. שום דבר שאי פעם חשבתם עליו, אמרתם ועשיתם. הכול מושלם, משום שהוא חלק מתהליך ההתפתחות האישית – ובהסתכלות גדולה – של ההתפתחות של הזן האנושי.
אפילו כל הניסויים של כל המדענים בכל המעבדות בכל העולם ש"נכשלו" , גם הם מושלמים מעצם היותם צעדים שבסופו של דבר ייצרו תוצאות חשובות ומועילות... אפילו שגיאות מתמטיות ושגיאות כתיב של ילדים בבתי הספר של העולם, גם הם מושלמות, מכיוון שהן צעדים ביצירת תוצאות גבוהות ביותר... כך גם "השגיאות" של האנושות ככלל נראות מושלמות בעיני האל... צעדים בתהליך ההתפתחות של כל החיים בכל מקום.
כל אשר אי פעם חשבו עליו, אמרו אותו או עשו אותו, ע"י אדם אחד או כל הוויה אנושית – אפילו הדבר הגרוע ביותר – היה תוצאה של מינים תמימים, מאוד צעירים, שהחברים בהם לא ידעו יותר טוב; הם לא הבינו כיצד להשיג את הדבר אליו השתוקקו, הם לא הבינו באיזה אופן לברוח או להימנע מהדבר ממנו רצו להתחמק.
זהו דבר אותו קשה לאנשים לקבל. הרעיון שאדם מבוגר עשה דברים אלה, שיש בינינו אנשים שפעלו בדרכים אלה עקב חוסר בגרות קיצוני, הינו אתגר לאמונה שלנו שבטוח שאנשים מבוגרים יודעים להבחין בין טוב לרע, ואין צורך לומר להם שלהרוג אחרים ולהרוס כל דבר בדרכם אינה הדרך להשיג את מטרתם, מה שלא תהיה אותה מטרה.
אנו טוענים שעל האנשים לדעת יותר טוב שכן אנו אוהבים לחשוב על האנושיים כהוויות מאוד מפותחות. למעשה, רק עתה הגיחה האנושות מתוך הגיל הרך.
בספרם 'עולם חדש הכרה חדשה' כתבו על כך רוברט בורנשטיין ופול ארליך בסעיף מדהים אחד:
נניח שהיסטוריה של כדור הארץ היתה משורטטת על פני לוח שנה של שנה אחת בלבד, כאשר חצות של ה- 1 בינואר היה מייצג את תחילת כדור הארץ, וחצות ה- 31 בדצמבר היה מייצג את ההווה. וכך כל יום "שנה" בכדור הארץ היה מייצג 12 מיליון שנים של היסטוריה ממשית. בסקאלה זו, צורת החיים הראשונה, בקטריה פשוטה, היתה מופיעה מתישהו בפברואר. צורות חיים מורכבות יותר, מופיעות הרבה יותר מאוחר, הדגים הראשונים היו מופיעים בסביבות ה- 20 לנובמבר. הדינוזאורים מופיעים בסביבות ה- 10 לדצמבר ונעלמים בכסריטמס. את אבותינו הקדמונים ניתן היה לזהות כבני אנוש לא לפני אחה"צ של ה- 31 לדצמבר. הומו ספיינס – הזנים שלו – היו צצים בסביבות השעה 23:45... וכל אשר התרחש כהיסטוריה רשומה היה קורה ברגע האחרון של אותה שנה.
כפי שניתן לראות, אנו זנים מאוד מאוד צעירים, ואין זה מפתיע – מאוד לא בוגרים.
וכך, השתמשנו באלימות על מנת ליצור תוצאות שהיינו בטוחים שהצדיקו את השימוש באלימות [אפילו אם פירושו של דבר היה מותם של מיליונים של גברים, נשים וילדים.]
וכך, השתמשנו בשליטה – לעתים אכזרית, שליטה חסרת לב – על מנת לחולל תוצאות שהיינו בטוחים שהיה משתלם לחוות [גם אם זה העביר את כל אוכלוסיית המדינה, או אזור, דיכוי חסר רחמים, רדיפה והתעללות].
וכך, השתמשנו באינטרס האישי – לעתים אינטרס אישי משולח רסן באופן מוחלט – על מנת לחולל רמה של סיפוק עצמי שהיינו בטוחים שמגיעה לנו [גם אם על מיליוני אנשים אחרים היה להסתדר בלי זה, בהתחשב במודל הכלכלה העולמי שהעצמנו].
וכך, השתמשנו בצידוק עצמי – צידוק עצמי לעתים מזעזע ונתעב – על מנת לחולל תחושה של ערך עצמי שהיינו בטוחים שהגיעה לנו [גם כאשר אמרנו לאחרים שהם לא היו שווים ושהם נידונים לגיהינום ע"י האל.]
התנהגות ילדותית, כמעט אינפנטילית זו, מתקבלות אצל האל כהתפרצויות זעם בלתי נשלטות, לא הגיוניות, של זנים לא נאורים, זן של הוויות בעלות כושר חישה הנמצא בדרגות פרימיטיביות, בראשיתיות וקדמוניות של תהליך ההתבגרות.
ובמלים פשוטות, האלוהות מבינה בהחלט את טבעו של מה שאמור להיות בן אנוש.
למרות שאנו מבינים כיצד יכול ילד בן שלוש להפיל את החלב בעודו מנסה להגיע בשקיקה לעוגת שוקולד אותה הוא רוצה מאוד, כך מבין האל לחלוטין כיצד אנו יכולים להתנהג כפי שחלקנו התנהגנו, מושיטים יד למה שאנו רוצים מאוד מאוד.
גם הרצון של דברים, כשלעצמם, יכול להיחשב כ"לא בסדר" על ידי אנושיים שיפוטיים, בדיוק כפי שהרצון של ילד ליותר עוגה מאשר אחותו הקטנה עלול להיחשב כ"לא בסדר". במערכת הערכים האנושית שלנו, אל לנו לרצות יותר מאשר לכל אחד אחר. וזה בהחלט ייחשב כ"לא בסדר" אם מישהו ינסה להשיג זאת באמצעות הפחדה. אולם ההורה החכם מבין את התשוקה שעדיין אינה בוגרת של האח היותר גדול, ואינו שולח אותו לחדרו למשך יתר תקופת ילדותו.
האל רואה אותנו בדיוק כפי שאנו רואים את ילדינו: בתהליך של התבגרות, אך גם שלמים, מוחלטים ומושלמים בדיוק כפי שאנו ממש עתה. איננו צריכים להיות דבר, לומר דבר, ולעשות דבר על מנת לזכות באהבת הבורא, המעריץ אותנו גם כאשר אנו מתנהגים שלא כהלכה. איננו צריכים להשיג המלצות על מנת שנעמוד בדרישות לשוב לגן עדן. ההמלצות שלנו הינן עצם קיומנו. איננו זקוקים לדבר נוסף.
המסר חשוב מספיק על מנת שנחזור עליו,
ואכן נחזור עליו בשבוע הבא...
באהבה,
.gif)
