.jpg)
~ איננו צריכים לעשות דבר
על מנת לשוב הביתה לאלוהים ~
גיליון 691
1.4.2016
ניל דונלד וולש
מאנגלית: חמדה טלאור
עריכה לשונית: ניצה תפארת
זהו חלק ראשון מתוך סידרת מאמרים שניתנה ע"י ניל...
ידידי היקרים,
הערת העורך: אני נרגש מכך שיש ביכולתי להשתמש במרחב זה באינטרנט כמקום בו אנו יכולים להתחבר על מנת לפתוח בבדיקה כלל עולמית של כמה מהרעיונות התיאולוגיים היותר מהפכניים שצפו זה זמן רב.
את הרעיונות בהם יש בכוונתי להשתמש במרחב זה למען העתיד הקרוב ניתן למצוא במסר האל לעולם: הבנתם אותי באופן שגוי לחלוטין. אני מאמין שספר חדש זה שם בפני הזן שלנו כמה משאלות ה-"מה אם" היותר חשובות בהן יכולה לעסוק חברה מודרנית.
השאלות חשובות משום שהן מזמינות אותנו לתהות על מספר מהרעיונות היותר מזיקים לנו ביחס לקבלת האל על ידי הזן שלנו. לדוגמא...
אחד מהדברים אותם מלמדים ביחס לאלוהות הוא, שהאל רואה אותנו כבלתי מושלמים משום שלא צייתנו – ושהדבר שמונע מאתנו לשוב הביתה לאל במצב הבלתי מושלם שלנו.
יש המרחיקים לכת עד מאוד ואומרים שנולדנו בלתי מושלמים משום שהאדם הראשון לא ציית לאל.
משלושת הדתות הגדולות ביותר, שתיים – הנצרות והיהדות – במהלך הדורות מלמדות את המאמינים שלהן דוקטרינות שונות המצהירות שכל הנשמות האנושיות נועדו למות כעונש "שבא מהאבות הקדמונים" או "שבא בירושה", או בעבור החטא "המקורי" של בני האנוש הראשונים.
היהדות המודרנית [בניגוד ליהדות מתקופת התלמוד], רק לעתים נדירות מלמדת את נושא החטא הראשון, אולם רובה של נצרות המודרנית עדיין עושה זאת.
אולם הן הנצרות והן היהדות אומרות שהאנושיים עתה בלתי מושלמים, ללא קשר אם הם נולדו כך. היהדות המודרנית מדגישה שהדבר הוא כך משום שבני האנוש בחרו לחטוא בתקופה יותר מאוחרת בחיים, לא משום שנולדו מתוך חטא, בעוד שהנצרות עדיין טוענת שחוסר מושלמות הינה מצב בו נכנסת הנשמה לעולם הזה, ומצב לידה זה הוא אשר יוצר נטייה מתמשכת בבני האנוש לחטוא במהלך חייהם.
חלק מהרעיון הזה הינה התחושה, שיש התומכים בה, הידועה בשם 'טרדוסיאניזם' Traducianism]]* והאומרת שהאל ברא רק נשמה מקורית אחת – אדם [חוה נוצרה מצלעו של אדם] – וכל הנשמות האחרות קבלו את האיכויות והנטיות הבסיסיות שלהן מההורים ומהאבות הקודמים לפניהם, בתהליך בו איכויות הנשמה מועברות הלאה מנשמה לנשמה, מדור לדור.
כיצד בכלל נולד חוסר המושלמות שיש האומרים שהוא בא ב"תורשה"? ישנן מספר גרסאות לעניין, אך בגדול זה הסיפור:
לבני האדם הראשונים, אדם וחוה, ניתנה חרות מושלמת, הם קבלו את כל צרכיהם בגן עדן. האל ביקש מהם דבר אחד בלבד: אל תאכלו מעץ הדעת טוב ורע. הם אכלו. חוה קטפה תפוח וחלקה אותו עם אדם. השאר, כפי שאומרים, זה היסטוריה.
הם גורשו מגן עדן על ידי אל כועס, אשר קילל את ילדיהם, ילדי ילדיהם, וכן הלאה – כן, אפילו עד עולם. נאמר שהאל קילל את כל צאצאיהם בתורשה של חוסר מושלמות ובמוות פיזי – דברים שלא היו במציאות של אדם וחוה כאשר חיו בגן עדן.
וכך, חוסר מושלמות ומוות הפכו להיות חלק מטבעו של כל בן אנוש.
עתה מגיע ה"מה אם" הגדול...
מה אם האל מעולם לא קילל איש? מה אם אף אחד לא נולד מתוך חטא? ומה אם האל מעולם לא ראה, ועדיין איננו רואה, בן אנוש כלשהו כבלתי מושלם בכל דרך שהיא?
האם זה היה משנה? האם זה חשוב? ובסך הכול, האם היתה לזה השפעה משמעותית על החוויה הארצית שלנו?
כן. ברור שכן. הדבר הראשון שזה היה עושה זה היה משחרר אנשים מהמתח שהם חווים ביחס למוות וביחס לאפשרות, אם בכלל, שמשהו "רע" יקרה להם לאחר שהם יעזבו את גופם.
למעשה האנושיים כלל לא היו חוששים מדברים אלה אם לא היה נאמר להם שהדרישה של האל היא, שרק מושלמות יכולה להגיע לגן עדן. רוב הדתות הבהירו שדרישה זו קיימת, ושאין דרך לעקוף אותה.
התנ"ך, לדוגמא, אומר לנו באופן ישיר ובלתי משתמע לשתי פנים שהסטנדרטים של האל המאפשרים לנו להצטרף אליו במרומים הינם מושלמות. התנ"ך אומר גם, באגרת פאולוס השליח אל-הרומיים פרק 3 פסוק 23: שאף בן אנוש אינו יכול להגיע לרמה זו. כתוב: "כי כולם חטאו וחסרי כבוד אלוהים המה".
גם אם לא ביצענו שום חטא בחיינו, קיים הפחד הבלתי רציונאלי, הטרדוסיאניזם. יש לנו חוסר מושלמות שקבלנו בתורשה עמה עלינו להתמודד.
וכפי שציינו כבר, האמונה שלנו אומרת לנו שאין לאל מרחב פעולה בנושא זה. חוק הוא חוק. בתהילים כג' נאמר: "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי," אך כפי הנראה זה לא מתייחס ללאחר המוות. כפי הנראה אין לרחמים מקום לאחר המוות. לאל אין ברירה אלא לדחות את הגישה לגן עדן לכל נשמה שאינה מושלמת – ומאחר ואין נשמה הקיימת כמושלמת, דהיינו, על פי מספר דוקטרינות כל הנשמות אינן מורשות להיכנס אליו.
יחד עם זאת אין זה אומר שלעולם הן אינן מגיעות לגן עדן. נאמר לנו שיש מקום טיהור, אליו, כך נאמר, מגיעות הנשמות לפני כניסתן לגן עדן, על מנת שתעבורנה טיהור בכך שהחטאים שלהן נעקרים משורש באמצעות תהליך של סבל ותשלום עליהם.
חשוב להבהיר שלא כל דתות העולם טוענות שיש צורך שהנשמה תסבול על מנת שתפצה על חטאים. דתות רבות מדברות על אֶל המאפשר לנו להיכנס לגן עדן מיד, אם מתחרטים בכנות על חטאינו. אך אם איננו...
אם כן הסיכום הכללי הוא: אנו הוויות בלתי מושלמות. עלינו לעמוד בפני כס הכבוד של האל בחיל ורעדה, בתקווה שיסלח לנו על חוסר המושלמות והעברות שבצענו. אם לא נעשה את הנדרש על מנת לטהר את נשמתנו ונשוב למצב של שלמות, עתה או בעתיד [כמו בכניעה לסבל מביש בעבור החטאים באזור הטיהור], איננו יכולים לשוב הביתה. פשוט מאוד.
אם מספר עצום של אנשים [ואנחנו מדברים כאן על טריליונים] המאמינים באמיתות הדברים ישנו את אמונתם, הפחד, הבושה והאשמה יוסרו מליבם של ילדים חפים מפשע ונשמות עצובות הנושאות כמסע כבד את הזהות של לא מגיע להם, והם יתאחדו מחדש עם האל בגן עדן.
ואם השאלה השלישית ב "מה אם" שלמעלה היתה מאומצת כמציאות אנושית, חוסר ההערכה עצמית אשר נותן חסות לחוסר תפקוד כה רב של הזן שלנו, להתנהגויות הגורמות לנו לגול עצמי ולפגיעה בעצמנו, היתה סוף סוף מחלימה. ברור שדבר זה יגרום למספר רב מהתנהגויות אלה להיעלם.
באהבה,.gif)
