.jpg)
לעולם אל תתייאשו מחלום החיים
גיליון 851
3.5.2019
ניל דונלד וולש
מאנגלית: חמדה טלאור
עריכה לשונית: ניצה תפארת
אגרת מניל...
היי לכולם...
לעולם אל תייאשו.
לא משנה כמה חסר תקווה זה נראה, לעולם אל תרימו ידיים מחלום האהבה.
ולא, לא נדרש לחיות חלום שחייב לגרום לכאב. אם החלום מכאיב, אינכם חיים את החלום, אתם חיים סיוט ומכנים אותו חלום, מתוך תקווה שהוא אכן יהפוך לחלום.
הפסיקו. הפסיקו להיאבק. החלום אינו כולל בתוכו מאבקים. אם אתם נאבקים, אינכם חיים את החלום.
טוב, "מאבקים" אינם מתייחסים לחוסר נוחות קל או תחושה שמשהו לא בסדר פעם בְּ בה נתקלים שני אנשים שבחרו לחיות ביחד באופן אינטימי. זה אינו מתייחס להבדלים קטנים אשר מידי פעם יש לעבוד עליהם. "מאבק" מתכוון בדיוק לזה: מאבק. קושי מתמשך. חוסר הסכמה תדיר וחוזר ונשנה, וחוסר הרמוניה וצרימה רציניים.
"מאבק" אומר שדברים שאמורים להיות פשוטים הופכים להיות מסובכים, רגעים שבקלות יכולים היו להיות שלווים מתפרצים למהומה. עצבנות מחליפה התרגשות, עצב מחליף אושר, הליכה על קצות האצבעות מחליפה להיות בעננים.
אתם נאבקים במערכת היחסים שלכם כאשר זהירות מתגברת על להיטות, כאשר כאב מוציא אושר אל מחוץ לחדר... וכאשר זה קורה לעתים תכופות. לא מידי פעם. לא פה ושם. לעתים תכופות.
לא ניתן יותר להירגע. בדיוק כאשר נדמה שזה לא כל כך נורא, שאפשר לגרום למערכת היחסים לעבוד... בום... הדלת נטרקת, הפצצה מוטלת, המתיקות מתרסקת ומתגלה לא כנמרצות שאפשר לסמוך עליה, אלא כמשהו כל כך שברירי שאינו יכול לסבול אפילו לא מגע עדין של אינטימיות.
יש שאלה שאני נשאל יותר מכל שאלה אחרת כאשר מדובר במערכות יחסים: מתי הגיע הזמן לעזוב? מתי הגיע הזמן לוותר?
אני נשאל: איך אני יכולה לדעת שאינני אמורה להיות כאן על מנת ללמוד משהו? כיצד ניתן לדעת שזה בעצם לא לטובתי, לצורך התפתחותי? איך אני יודע שאני פשוט לא "מוותר" – שוב...?
שואלים אותי: מה צריך על מנת לגרום ל"אהבה" להצליח? לעבוד? ואני עונה: "האהבה אינה אמורה להיות עבודה. אהבה אמורה להיות משחק. היא אמורה להיות מורגשת כמשהו עליז, שמח, לא משהו מלחיץ.
מערכות היחסים האינטימיות בחייהם של אנשים רבים אינן מאריכות ימים. 'מאושרים עד עצם היום הזה' איננה חוויה עולמית [ואפילו לא מקומית]. האמת, לרבים זה בטח נראה שפשוט אין דרך לקיים את מה שנקרא 'מערכת יחסים', ולקיים אותה היטב.
אנשים מתבוננים במראה ושואלים: "האם רק לי לא ניתן הציוד הדרוש? האם רק לי יש מחסור בהבנה מספיקה? האם רק אצלי אין נכונות או מחויבות או נחישות או כשרון או סבלנות או חוסר אנוכיות או מה-שלא-יהיה-לעזאזל-הדבר-הנחוץ על מנת להגיע ל'מאושרים עד עצם היום הזה'?
או האם זה פשוט שהאנושיים רודפים אחרי חלום בלתי אפשרי? האם החלום על אהבה אמתית, נמשכת באופן נפלא אינה אלא פנטזיה בלתי ניתנת למימוש?
לא. אינני מאמין בכך. ואני מאמין שלאנשים שניסו וניסו ונכשלו, היתה לפחות הזדמנות ללמוד מההתנסות שלהם. אין דבר כזה כמקרה אבוד. חלום האהבה יכול להתממש. זו הבטחת האל.
קיימים זוגות שחיו את זה, שהגיעו לארץ המובטחת. חלקם מצאו זה את זה בתקופה מוקדמת של חייהם, חלקם מצאו זה את זה מאוחר יותר, לאחר ניסיונות וטעויות רבות עם אחרים. לא הכול היה מושלם במסע שלהם, לא הכול היה חיוכים וצחוקים בכל רגע. אך הרוב כן היה. והכול היה שווה את זה. כל רגע היה שווה את זה.
יש האומרים שיש "לעבוד" על מערכת יחסים. כל דבר שווה יש לעבוד עליו. כך אומרת המנטרה. טוב. בסדר. אך זה אמור להיות סוג העבודה שמרגיש כ..ל כך טוב לעשות אותה. כמו בשיר של ברברה סטרייסנד. כמו בריקוד של ריצ'רד גיר. כמו בהחלקה על הקרח של ננסי קריגן. כמו אנה פבלובה וואסילי ניז'ינסקי ומיכאיל בריז'ניקוב בנעלי ריקוד. כמו זריקת כדור הבסיס של וורן ספאהן. כן, יש לעשות עבודה... אולם, הו, השמחה שבה, השמחה המוחלטת שבה!
כן, יתכן שאהבה – האהבה אמתית, אהבת נפש, אהבה נצחית – זו "עבודה, אך היא אמורה להיות עבודה של אומנות. היא אמורה להיות משהו שאוהבים לעשות. אדם חכם אמר פעם: "הלוואי שתמיד תאהב את האהבה שאתה עסוק בה."
התבוננו במערכת היחסים שלכם, ממש עתה. האם אתם אוהבים את האהבה שאתם עסוקים בה?
אם אתם אוהבים את האהבה שאתם עסוקים בה, זו איננה "עבודה במובן של מאבק. זוהי שמחה. לעבוד על משהו על מנת ליצור הינו משהו שונה לחלוטין מאשר לעבוד על מנת לשמור על משהו. כל מי שעשה את שני הדברים מכיר את ההבדל ביניהם. ניתן לחוש בהבדל, ואף אחד לא צריך לומר לכם מה קורה.
זה קשור למאמץ ולנינוחות. לרגיעה.
אתם יודעים, במערכת היחסים שלכם, האם אתם נמצאים במקום של מאמץ או במקום של רגיעה. של נינוחות.
ברברה סטרייסנד שרה ללא מאמץ. החן עוצר הנשימה של ננסי קריגן הינו ללא מאמץ. זה בדיוק מה שעושה את החן עוצר נשימה. אין הכוונה שלא נעשתה כאן כל "עבודה". בטח שנעשתה. אולם יצאה ממנה שמחה. הוכנסה עבודה, יצאה שמחה. כאשר מכניסים עבודה ולא יוצאת מזה שמחה, ה"עבודה" הופכת ל"מאמץ".
זה המצב של מערכות יחסים רבות.
מתי הגיע הזמן לוותר?
לשאלה זו רק השואל יכול לתת את התשובה. אך לעתים נדירות שאלה זו מגיעה ללא תשובה. העניין הוא לא האם השואל יודע את התשובה, אלא האם הוא שם לב אליה.
חיבוקים ואהבה,.gif)
